מדינות ארה"ב שהעלו את שכר המינימום בינואר 2025

Kuzma/Getty Images

ביום הראשון של 2025, 21 מדינות ברחבי ארה"ב החליטו להעלות את שכר המינימום, מה שהביא גל של הקלה ותקווה חדשה למיליוני עובדים. עליות אלו השתנו מאוד; חלק מהמדינות ביצעו שינויים קטנים הקשורים לאינפלציה השנתית, והבטיחו שהמשכורות משקפות את העלייה ביוקר המחיה. אחרים בחרו בקפיצות משמעותיות יותר. יש לציין כי קליפורניה וושינגטון הציבו אמות מידה חדשות, כל אחת העלתה את שכר המינימום שלה מ-$16 ל-$16.50 לשעה.

פִּרסוֹמֶת

מגמה מרכזית בקרב מדינות שהגדילו את שכר המינימום שלהן הייתה הנהגת התאמות שנתיות אוטומטיות, הקשורות ל-מדד המחירים לצרכן(CPI). גישה זו מבטיחה שהשכר יגדל יחד עם האינפלציה, מה שהופך את הצורך בחוקים חדשים לפחות תכופים. מתוך 21 המדינות שהעלו את שכר המינימום שלהן, 15 אימצו שיטה זו, והראו חסד הולך וגובר לשינויים צפויים, מונעי נתונים המסייעים למשכורת העובדים לעמוד בקצב העלייה בעלויות, במיוחד עם.

העלאות השכר האחרונות אמורות לסייע למיליונים, במיוחד לאלו בתחומי הקמעונאות, המלונאות ומגזרי שכר נמוך אחרים. ההתאמות הללו מטרתן להקל על הנטל הפיננסי, אם כי נמשכים דיונים לגבי האופן שבו הן עשויות להשפיע על עסקים קטנים ומספרי משרות. בינתיים, שכר המינימום הפדרלי נותר סטטי על 7.25 דולר מאז 2009, ללא עדכונים באופק. כתוצאה מכך, עובדי המדינה מרוויחים כעת עד 10 דולר יותר לשעה מאשר עמיתיהם הפדרליים, פער גדול בהכנסה בין רמות הממשלה.

פִּרסוֹמֶת

דלאוור

איוון מל/שטרסטוק

בדלאוור, שכר המינימום הגיע ל-$15 לשעה, והשלים את השלב האחרון באסטרטגיה רב שנתית שנקבעה על ידי חוק 15 של הסנאט (SB 15), שנחקקה ב-2021. חקיקה זו תוקנהכותרת 19 של קוד דלאוורלהעלות בהדרגה את שכר המינימום על פני מספר שנים, עם החלטה לשפר את השכר לעובדים ברחבי המדינה, להבטיח שהם משתכרים שכר מחיה, גם כשעלויות המחיה התפתחו.

פִּרסוֹמֶת

העלייה ממלאת כעת פער גדול עבור עובדים במגזרי השירותים והקמעונאות של דלאוור, שבהם רבים מרוויחים קרוב לשכר המינימום. לפני העלייה ל-15 דולר, שכר המינימום של המדינה היה 9.25 דולר ב-2019, כאשר כ-34,800 עובדים הרוויחו סכום זה - כ-8% מכוח העבודה. עוד 53,000 עובדים הרוויחו פחות מ-10 דולר לשעה, מה שמראה שהשכר במגזרים אלה היה לרוב קרוב למינימום החוקי. במקביל, דלאוור כן.

העלייה המתוכננת מוכיחה את מסירותן של מדינות להבטיח שעובדים יוכלו להתפרנס, במיוחד באזורים יקרים יותר כמו וילמינגטון. עיר זו ידועה בהוצאות המחיה הגבוהות שלה, המשפיעות על דברים חיוניים כמו דיור, חינוך ומוצרי יומיום. לדוגמה, שכירת דירה עם חדר שינה אחד בווילמינגטון עולה בסביבות 1,305 דולר לחודש בממוצע, והוצאות מעונות יום יכולות להגיע ל-1,600 דולר לחודש. מכשולים פיננסיים הם בלתי נמנעים, אבל כוונון שכר בזמן מצוקה הוא צעד לקראת הקלת לחצים כלכליים.

פִּרסוֹמֶת

אילינוי ומיזורי

Owlie Productions/Shutterstock

אילינוי גם משכה את תשומת הלב עם עלייה משמעותית בשכר המינימום שלה, והגדילה אותו ל-14 דולר לשעה ברחבי המדינה. בשיקגו, שם פועל שכר מינימום עירוני נפרד, העובדים מרוויחים כעת מעל 15 דולר לשעה. עלייה זו היא מרכיב מרכזי באסטרטגיה הרחבה יותר של אילינוי במסגרת חוק שכר המינימום של 2019, אשר שואף למינימום של 15 דולר לשעה במדינה עד 2025. באמצעות תוכנית שלבים זו, עובדים באזורי השכר הנמוכים של המדינה חוו עליות הדרגתיות, מה שמאפשר לעסקים ולעובדים מספיק זמן להסתגל.

פִּרסוֹמֶת

מיזורי, למרות שלא הגיעה לסימני הדולר הגבוהים שנקבעו על ידי מדינות כמו דלאוור או אילינוי, עשתה מהלך בולט על ידי העלאת שכר המינימום שלה ל-13 דולר לשעה. זאת בעקבות מדד קלפי שאושר על ידי הבוחר משנת 2018, המחייב את שכר המינימום לעלות מדי שנה, מותאם לאינפלציה, עד 2025. ובכל זאת, העלאת השכר מציגה מסלול הכנסה לא אחיד ברחבי ארצות הברית.

קליפורניה וושינגטון מובילות עם כמה מהתעריפים הגבוהים ביותר, ב-16.50 דולר ו-16.66 דולר לשעה, בהתאמה. בניגוד גמור, ג'ורג'יה וויומינג שומרות על המינימום הפדרלי של 7.25 דולר לשעה. בינתיים, מונטנה ומיזורי קבעו את שכרם על 10.55 דולר ו-13.75 דולר לשעה, מה שמצייר תמונה של כלכלת אמריקה, שבה הרווחים של העובדים יכולים להשתנות בהתאם למקום שבו הם מצביעים בשעון.

פִּרסוֹמֶת