(צילום: Sorapop Udomsrif ב-Shutterstock)
בְּקִצוּר נִמרָץ
- מחקר על תושבי שיקגו מצביע על כך שכמעט שליש מהתושבים העירוניים נשאו נשק חם עד גיל 40, כאשר דפוסים ברורים נוצרים בין מי שמתחיל לשאת כבני נוער לעומת מבוגרים. נשאים של בני נוער מפסיקים לעתים קרובות בבגרות, בעוד נשאים בוגרים נוטים להמשיך בתרגול.
- חשיפה לאלימות בנשק מכפילה את הסבירות של בני נוער לשאת אקדחים, אך משפיעה מעט על ההחלטות של מבוגרים לשאת. נשיאת מבוגרים נראית קשורה יותר לתפיסות כלליות לגבי בטיחות ויציבות חברתית.
- מגיפת ה-COVID-19 סימנה שינוי משמעותי בהתנהגות נשיאת נשק, כאשר כמעט רבע מהנשאים הנוכחיים היו חדשים בנוהג במהלך 2020-2021, מה שמצביע על כך שחוסר יציבות חברתית יכולה לשנות במהירות את דפוסי נשיאת הנשק.
CAMBRIDGE, בריטניה -"נשיאת נשק חם סמוי היא כיום אירוע שכיח במהלך החיים של אמריקאים", אומר ד"ר צ'ארלס לנפיר מהמכון לקרימינולוגיה של אוניברסיטת קיימברידג'. התצפית הבולטת הזו עולה ממחקר מדאיג שעקב אחר דפוסי נשיאת אקדח לאורך 25 שנים בשיקגו, וחשף שכמעט שליש מהאנשים נושאים נשק חם סמוי עד גיל 40.
המחקר המקיף, שפורסם בהתקדמות המדע, מערערת על הנחות רבות לגבי מי נושא אקדחים ולמה, מצייר תמונה מורכבת של מערכת היחסים של אמריקה עם כלי נשק. על ידי מעקב של למעלה מ-3,400 תושבי שיקגו מילדות ועד גיל העמידה, חוקרים חשפו דפוסים ברורים כיצד דורות שונים ניגשים לנשיאת נשק, עם השלכות מפתיעות על ביטחון הציבור ומדיניותם.
בעוד המחקר התמקד ב, החוקרים מציינים כי האקדח של העירהיו דומים לערים מרכזיות אחרות כמו פילדלפיה ודאלאס במהלך תקופת המחקר, מה שמרמז על דפוסים אלה שניתן למצוא באזורים עירוניים ברחבי אמריקה. המחקר החל באמצע שנות ה-90, ומשך משתתפים מ-80 מתוך 343 השכונות של שיקגו על פני הקשת הגזעית והחברתית-כלכלית.
"בקרב מתבגרים מצאנו קשר חזק בין שניהםאו שנורה, ומתחיל לסחוב זמן קצר לאחר מכן", מסביר לנפיר. המחקר מראה שבני נוער שהיו עדים או חוו אלימות בנשק היו בסיכון גבוה פי שניים להתחיל לשאת אקדח בעצמם.
עם זאת, הסיפור משתנה באופן דרמטי עבור נשאים מבוגרים. "רוב האנשים שאי פעם נושאים אקדח סמוי מתחילים לעשות זאת בבגרותם. עבור אותם מבוגרים, לא מצאנו קשר בין חשיפה ישירה לאלימות בנשק לבין נשיאת נשק", מציין לנפיר. דפוס זה מצביע על כך שנשיאת מבוגרים עשויה להיות קשורה יותר לתפיסות כלליות של סכנה וספקות לגביבהבטחת ביטחון הציבור.
הדפוסים הדמוגרפיים שחשף המחקר בולטים באותה מידה. עד גיל 40, כמעט מחצית (47.6%) מהמשתתפים נשאו אקדח סמוי, לעומת 16% בלבד מהנשים. בעוד שנשיאת אקדח הייתה נדירה מבחינה היסטורית, החוקרים ציינו עלייה חדה בקרב חלק מהנשים החל מגיל 35, במקביל למגיפת COVID-19.
הבדלי גזע בחשף דינמיקה מורכבת. אנשים שחורים נשאו בשיעורים יותר מכפולים מאלו של אנשים היספנים ולבנים. עם זאת, זה מתאם עם חשיפה לאלימות - מחקר קודם של אותו צוות מצא כי תושבי העיר השחורים היו בסבירות גבוהה פי שניים מתושבים לבנים להיות עדים לירי עד גיל 40. מעניין לציין שתושבים לבנים, שהיו פחות עדים לאלימות בנשק, הראה את הנטייה החזקה ביותר להתחיל לשאת בתגובה לחשיפה לאלימות כזו.
המחקר גם חשף דפוסים מסקרנים בהתמדה של נשיאת נשק. רק 37% מאלה שהחלו לשאת כמתבגרים עדיין נשאו בשנת 2021. לעומת זאת, 85% מהנשאים בגיל מבוגר שמרו על הנוהג. זה מצביע על כך שנשיאת נשק בגיל ההתבגרות, לעתים קרובות תגובה לסכנות מיידיות, מסתיימת לעתים קרובות כשהנסיבות משתנות, בעוד שנשיאת מבוגרים מייצגת בחירה קבועה יותר של אורח חיים.
גם העיתוי של השימוש בנשק היה שונה באופן ניכר בין הקבוצות.שירו או הניפו את כלי הנשק שלהם עשו זאת לפני שהגיעו לבגרות. "גילינו שאף אחד שהחל לשאת אקדח בגיל ההתבגרות לא השתמש בו בפעם הראשונה אחרי גיל עשרים ואחת", מסביר לנפיר. נשאים למבוגרים הראו שיעור יציב של שימוש ראשון לאורך זמן, כאשר שתי הקבוצות הגיעו בסופו של דבר לרמות דומות של שימוש בנשק - בסביבות 40% - בגיל העמידה.
המחקר לוכד שינויים היסטוריים משמעותיים בנוף הנשק של אמריקה. כשהמחקר החל בשנות ה-90, נשיאת כלי נשק סמויים הייתה בלתי חוקית באילינוי. עד 2014, המדינה אימצה מדיניות "תנפיק", המחייבת את הרשויות להנפיק רישיונות נשק לכל מי שעומד בקריטריונים בסיסיים כמו להיות מעל גיל 21 ולעבור בדיקת רקע. שינוי זה משקף מגמות כלל ארציות לעבר חוקי נשיאה מתירניים יותר.
הותסיסה חברתית של 2020-2021 סימנה שינוי דרמטי נוסף, עם עלייה חדה בנשיאת נשק למבוגרים. כמעט רבע מאלה שנושאים אקדחים בתקופה זו היו חדשים בפרקטיקה, דבר המצביע על כך שחוסר יציבות חברתית יכולה לעצב מחדש במהירות התנהגויות נשיאת נשק.
ממצאים אלה מגיעים לרגע מכריע בהיסטוריה האמריקאית, כמו דיונים עלוהרגולציה ממשיכה להתפתח. מהמחקר עולה שסביר להניח שפתרונות פשוטים לא יתייחסו למניעים המורכבים מאחורי נשיאת נשק, המשתנים באופן משמעותי לפי גיל, נסיבות והקשר היסטורי.
סיכום נייר
מֵתוֹדוֹלוֹגִיָה
המחקר השתמש בנתונים מהפרויקט על התפתחות אנושית בשכונות שיקגו (PHDCN+), בעקבות ארבע קבוצות גיל של ילדים שנולדו בין 1981 ל-1996. החוקרים ערכו ראיונות במספר נקודות במשך 25 שנים, תוך מעקב אחר חוויות המשתתפים עם נשיאת נשק, חשיפה ל אלימות, וגורמים חברתיים וסביבתיים שונים. המחקר שמר על מדגם מייצג של ילדים לבנים היספנים, שחורים שאינם היספנים ולא היספנים מ-80 שכונות בשיקגו, עם סקרי מעקב בשנים 2012 ו-2021. צוות המחקר השתמש בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות כדי להסביר את שחיקת המשתתפים ולהבטיח את הממצאים נותרו מייצגים את האוכלוסייה המקורית.
תוצאות מפתח
המחקר מצא כי עד גיל 21, כ-10.2% מהמשתתפים נשאו אקדח סמוי, עלייה של 14.4% עד גיל 30 ו-31.9% עד גיל 40. לגברים היה סיכוי גבוה יותר לשאת יותר מאשר נקבות (47.6% לעומת 16.0% לפי גיל 40). נשאים מוקדמים (לפני גיל 21) הראו דפוסים שונים מאשר נשאים מבוגרים, כאשר נשאים מוקדמים יותר יפסיקו לשאת בבגרותם בעוד נשאים בוגרים הראו התנהגות מתמשכת יותר. המחקר גם חשף עלייה משמעותית בנשאים חדשים במהלך מגיפת ה-COVID-19, כאשר כמעט רבע מהנשאים הנוכחיים היו חדשים בתרגול.
מגבלות לימוד
ההתמקדות של המחקר בשיקגו עשויה להגביל את יכולת ההכללה שלו לאזורים אחרים, אם כי החוקרים מציינים ששיעורי האלימות בנשק בשיקגו היו דומים לערים גדולות אחרות בארה"ב במהלך תקופת המחקר. המחקר גם התמודד עם אתגרים עם שימור משתתפים לאורך תקופה של 25 שנה, אם כי נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות כדי להסביר שחיקה. בנוסף, המחקר הסתמך על נתונים שדווחו על עצמם על נשיאת רובים ושימוש בהם, שעלולים להיות נתונים להטיית היזכרות או דיווח נמוך.
דיון והנחות
המחקר חושף תמונה מורכבת של נשיאת נשק באמריקה, עם דפוסים ברורים בין נשאים של מתבגרים למבוגרים. הממצאים מצביעים על כך שייתכן שיידרשו גישות שונות לטיפול בנשיאת נשק בקרב קבוצות גיל שונות, שכן המניעים והדפוסים שלהם שונים באופן משמעותי. המחקר גם מדגיש את ההשפעה של אירועים חברתיים גדולים, כמו מגיפת COVID-19, על התנהגות נשיאת נשק, מה שמצביע על כך שגורמים חברתיים ופוליטיים רחבים יותר משחקים תפקיד מכריע בהחלטות אינדיבידואליות לשאת נשק חם.
מימון וגילויים
המחקר נתמך על ידי השיתוף הלאומי לחקר אלימות בנשק, המכון הלאומי לצדק וקרן לבורהולמה באמצעות מרכז לבורהולמה למדע דמוגרפי. המחברים הצהירו שאין אינטרסים מתחרים, ונתוני שכפול אנונימיים וקוד ניתוח זמינים לציבור בהרווארד Dataverse.
StudyFinds יוצאת למצוא מחקר חדש שמדבר לקהל המוני - בלי כל הז'רגון המדעי. הסיפורים שאנו מפרסמים הם גרסאות מחקריות ניתנות לעיכול, שנועדו ליידע את הקורא וגם לעורר ויכוח אזרחי ומשכיל. מאמרי צוות StudyFinds נעזרים בבינה מלאכותית, אך תמיד נבדקים ונערכים ביסודיות על ידי איש צוות של Study Finds. קרא את מדיניות הבינה המלאכותית שלנו למידע נוסף.