אם גרינלנד הייתה למכירה, מה היא הייתה שווה? איך לשים 'תג מחיר' על טריטוריה

לא סביר שפספסת את הסיפור. בשבועות האחרונים, נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ חזר שוב ושובהביע את רצונולארצות הברית לקחת "בעלות ושליטה" על גרינלנד - טריטוריה אוטונומית של ממלכת דנמרק.

טראמפ העלה לראשונה את הרעיון שארצות הברית תרכוש את גרינלנדעוד ב-2019. בזמנו הוא טען, די נכון, שכןלא הראשוןנשיא ארה"ב יביא את הרעיון.

מכירות טריטוריה מודרניות הן נדירות. אם טראמפ יחייא אותם נותר לראות. אבל השאלה מסקרנת - איך מחליטים מה להציע למדינה, טריטוריה או אומה שלמה?

לא רעיון חדש

העמדה האסטרטגית של גרינלנד הייתה בעלת ערך רב לארה"ב מאז הימים הראשונים של המלחמה הקרה.

בשנת 1946, הנשיא דאזהציע לקנות את הטריטוריה הדנית תמורת 100 מיליון דולר בזהב. מדווחים שלדנים הייתה אותה תגובה להצעה הזו כמו ב-2019, ושוב ב-2025: "לא, תודה".

מדינה ריבונית אחת שקונה טריטוריה מאחרת אולי נראה מוזר היום, אבל יש מקרים רבים שבהם זה קרה לאורך זמן.

ארה"ב רכשה חלק ניכר מהתרחבותה המערבית בתחילת המאה ה-19.

זה כלל אתרכישת לואיזיאנה, שטחים עצומים של אדמה בצפון אמריקה, שנרכשה מצרפת בשנת 1803 תמורת 15 מיליון דולר (מְשׁוֹעָר416 מיליון דולר בנתונים של 2024).

כחצי מאה לאחר מכן, ארה"ב שילמה למקסיקוכמויות גדולות של טריטוריהלאחר מלחמת מקסיקו-אמריקה. גם ארה"בקנה את אלסקהמרוסיה ב-1867, תמורת 7.2 מיליון דולר (מעל150 מיליון דולרהַיוֹם).

וזהקנהאתמדנמרק ב-1917 תמורת 25 מיליון דולר (מעל 600 מיליון דולר כיום) במטבע זהב.

לא רק ארה"ב יפן, פקיסטן, רוסיה, גרמניה וערב הסעודית רכשו כולן שטח, העבירו סמכות שיפוט על תושבים מקומיים והשיגו קרקעות, גישה לנתיבי מים קריטיים או פשוט חוצצים גיאוגרפיים.

מה הערך של מדינה?

להעריך מדינה (או טריטוריה אוטונומית כמו גרינלנד) היא משימה לא פשוטה. בניגוד לחברות או נכסים, מדינות מגלמים שילוב של אלמנטים מוחשיים ובלתי מוחשיים המתנגדים למדידה כלכלית פשוטה.

מקום הגיוני להתחיל בו הוא, או "GDP". במילים פשוטות, התמ"ג הוא הערך של כל הסחורות והשירותים הסופיים המיוצרים במשק בזמן נתון (בדרך כלל שנה אחת).

אבל האם זה באמת תופס את ה"ערך" האמיתי של? כאשר אנו קונים משהו, היתרונות המופקים ממנו נמשכים - אנו מקווים - גם בעתיד.

לכן, ביסוס מחיר רכישה על הערך שהופק בפרק זמן נתון עשוי שלא לשקף כראוי את הערך של אותו חפץ (במקרה זה, כלכלה שלמה) לקונה. עלינו לשקול את היכולת להמשיך לייצר ערך גם בעתיד.

המשאבים היצרניים כוללים לא רק את העסקים הקיימים, הממשלות והעובדים המשמשים לייצור התמ"ג הנוכחי שלו (מוערך בערך3.236 מיליארד דולרבשנת 2021), אלא גם את יכולתו (שקשה למדוד) לשנות ולשפר את התמ"ג העתידי שלו. זה יהיה תלוי עד כמה משאבים אלה צפויים להיות פרודוקטיביים בעתיד.

ישנן תכונות אחרות של ערך שאינן נתפסות בתוצר. אלה כוללים את איכות ההון שלה (גם האנושי וגם התשתית), איכות החיים, משאבי הטבע והמיקום האסטרטגי.

משאבים לא מנוצלים

מעבר למה שכבר יש, מנקודת מבט של שוק, המשאבים שעדיין לא מנוצלים הם אלה שהופכים את גרינלנד לבעלת ערך.

גרינלנד כורה פחם במשך עשרות שנים, עם עתודות גדולות מאושרות. התת-קרקע הייתהמוצג כמכילאדמה נדירה, מתכות יקרות, גרפיט ואורניום.

בנוסף לכריית פחם, יש, כסף, נחושת,, אבץ, גרפיט ושיש.

לבסוף, יש את הפוטנציאל לניצול נפט גדולמול מימי גרינלנד. שום דבר מכל זהפּוֹטֶנצִיאָלמשתקף בתוצר הנוכחי של גרינלנד.

נכסים לאומיים קלים יותר

לשים מחיר על נכס לאומי גדול, כמו תעלת פנמה (שגם טראמפרוצה בשליטה אמריקאית), הוא סיכוי הרבה יותר קל.

התיאוריה של הערכת שווי נכסים היא חלק מהותי מדיסציפלינה הפיננסית והתאריכיםחזרה למאה ה-18.

"מודל תמחור הנכסים" התפתח עם הזמן, אבל ביסודו, מדובר בהערכת תזרימי ההכנסה נטו העתידיים מנכס, על סמך כמה תשומות.

עבור תעלת פנמה, זה כרוך בהערכת הרווח הנקי העתידי שיכול להיווצר, בהתבסס על גורמים כגון עמלות הנובעות מהשימוש בה ורמת התעבורה הצפויה.

לאחר מכן תנקוט בצעדים להפחתת העלויות הצפויות של תחזוקת הציוד וכל נזק צפוי לבריאות נתיב המים. גורם נוסף בקביעת מה הייתם משלמים הוא הסיכון לממש את הרווח הנקי הזה בפועל.

הערך או "תג המחיר" של נכס כזה נקבעים בדרך כלל על ידי חישוב הערך הנוכחי של כל תזרימי ההכנסה העתידיים (נטו).

מכירות טריטוריה מודרניות הן נדירות

הירידה במכירות הטריטוריאליות קשורה למספר גורמים. מבחינה היסטורית, מכירת קרקעות הועילה לעתים קרובות לאליטות השלטות ולא לאזרחים רגילים. בדמוקרטיות מודרניות, כמעט בלתי אפשרי למכור קרקעות אם האזרחים המקומיים מתנגדים לרעיון.

דמוקרטיות כאלה פועלות על פי העיקרון שנכסים לאומיים צריכים לשרת את העם, לא את קופת הממשלה. מכירת טריטוריה היום תצריך הפגנת יתרונות ברורים ומוחשיים לאוכלוסייה, משימה קשה בפועל.

גם הלאומיות משחקת תפקיד חזק. אדמה קשורה באופן עמוק לזהות הלאומית ומכירתה נתפסת לעתים קרובות כבגידה. ממשלות, כשומרות של גאווה לאומית, נרתעות מהצעות, לא משנה כמה מפתות.

מרכיב זה הוא נורמה בינלאומית חזקה נגד גבולות משתנים, שנולדה מחשש שהתאמה טריטוריאלית אחת עלולה לעורר מפל של תביעות וסכסוכים במקומות אחרים.

בעולם של היום, רכישת מדינה או אחד מהטריטוריות שלה עשויה להיות מעט יותר מניסוי מחשבתי. אומות הן ישויות פוליטיות, תרבותיות והיסטוריות המתנגדות לסחורה.

לגרינלנד אולי יש מחיר תיאורטי, אבל השאלה האמיתית היא האם עסקה כזו יכולה אי פעם להתיישר עם הערכים והמציאות המודרניים.