"מכרות המלך שלמה" היו הרבה יותר נקיים ממה שחשבו בעבר

מחקר חדש מאתגר את המיתוס בן עשרות השנים שמכרות עתיקים היו אתרים מסוכנים מבחינה סביבתית. החוקרים מאוניברסיטת תל אביב מראים כי לייצור נחושת הקשור למכרות המלך שלמה היו השפעות מזהמות מינימליות על אוכלוסיות מודרניות או עתיקות. התוצאות משדרגות את ההבנה שלנו לגבי תעשיות מתכות מוקדמות וכיצד הן השפיעו על הסביבה.

מאז שנות ה-90, חוקרים דנו באיזו מידה שיטות מתכות שלפני המהפכה התעשייתית השפיעו על בריאות האדם והסביבה המקומית. קהילת המלומדים די קרועה בנושא. יש הסבורים שהפעילויות המתכות בתקופת הברונזה והברזל הכניסו מזהמי מתכת חדשים שכןניתן לזיהויברמה עולמית, בעוד שאחרים טוענים שהתעשיות המוקדמות הללו היו דיסקרטיות והיו להןמִינִימָלִיהשפעות על הסביבה.

במחקרם האחרון ערכו פרופסור ארז בן יוסף ועמיתיו מאוניברסיטת תל אביב סקרים גיאוכימיים באתרי ייצור נחושת בבקעת תמנע, ישראל. מכרות אלה מתוארכים ל-10ה'המאה ונחשבים כאחד המועמדים הפוטנציאליים למכרות הקשורים למלך שלמה - המלך המפורסם של ישראל העתיקה המוזכר בתנ"ך העברי ובברית הישנה, ​​ששלט כביכול בתקופה זו.

החוקרים מצאו כי הזיהום הסביבתי מתעשיית הנחושת היה מינימלי ומוגבל מבחינה מרחבית, והיווה סיכון מועט לתושבי האזור - או אלה שחיים שם היום או אלה שמתו זה מכבר. במהלך עבודתם סקרו בן יוסף ועמיתיו גם מחקרי עבר ולא מצאו הוכחות לכך שתהליך ייצור הנחושת הקדום זיהם את כדור הארץ.

"בדקנו שני אתרי ייצור נחושת מרכזיים בבקעת תמנע, אחד מתקופת הברזל ותקופת שלמה המלך ואחר סמוך שגילו בכ-1,500 שנה", הסביר בן יוסף בהַצהָרָה.

"המחקר שלנו היה נרחב. לקחנו מאות דגימות קרקע משני האתרים לניתוחים כימיים, ויצרנו מפות ברזולוציה גבוהה של נוכחות מתכות כבדות באזור. מצאנו שרמות הזיהום באתרי כריית הנחושת בתמנע נמוכות ביותר ומוגבלות למקומות של תנורי ההיתוך העתיקים".

לדברי בן יוסף, ריכוזי העופרת - המזהם העיקרי בתעשיות המתכת - יורדים לפחות מ-200 חלקים למיליון במרחק מטרים ספורים מהכבשן.

"לשם השוואה, הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית מגדירה אזורי תעשייה בטוחים לעובדים ב-1,200 חלקים למיליון ואזורי מגורים בטוחים לילדים ב-200 חלקים למיליון".

ממצאים אלה מאתגרים את ההנחות הישנות לגבי תעשיות נחושת עתיקות היותה מסוכנות לאנשים ולסביבה.

"אנחנו מוכיחים שזה לא נכון. הזיהום בתמנע מוגבל מאוד מבחינה מרחבית, ורק מי שעבד ישירות בכבשן סבל ככל הנראה משאיפת אדים רעילים, בעוד במרחק קצר משם, האדמה בטוחה לחלוטין. יתרה מכך, ההתאמה שמצאנו בין ההתפלגות המרחבית של ריכוזי הנחושת והעופרת בקרקע מעידה עוד יותר על כך שהמתכות 'כלואות' בסיג ובפסולת תעשייתית אחרת - מה שמונע מהן לשטוף לאדמה ולהשפיע על צמחים או בני אדם", בן. -הוסיף יוסף.

ממצאי הצוות עולים בקנה אחד עם מספר מחקרים עדכניים מ-ואדי פאינאןאזור בירדן, מה שמצביע גם על רמות נמוכות של זיהום. במחקר מסוים אחד, החוקרים בחנו 36 שלדים של אנשים שחיו במכרה בתקופת הברזל, ורק שלושה מהם הראו סימני זיהום בשיניים.

"תימנע ופיינן הם אתרים אידיאליים למחקר מסוג זה כי הם לא הופרעו על ידי כרייה מודרנית, כמו שקרה בקפריסין למשל, ובזכות האקלים היבש שלהם המתכות באדמה אינן נשטפות", הוסיף בן יוסף. .

במהלך בחינה של ספרות עבר בנושא המטלורגיה הפרה-רומית והשפעותיה ברמה העולמית, הצוות מצא מעט מאוד ראיות מוצקות שתומכות בטענות העגומות יותר.

"הייתה מגמה בשנות ה-90, שהציגה את ייצור הנחושת הקדום כאירוע ראשון של זיהום תעשייתי", הוסיף ד"ר עומרי יגל, חוקר מוביל במחקר הנוכחי. "הצהרות כאלה תופסות כותרות ומושכות מענקי מחקר, אבל הן מקרינות ללא צורך בעיות זיהום מודרניות לעבר. יתרה מכך, הספרות המחקרית נוטה להשתמש במונח 'זיהום' כדי לתאר כל זכר לפעילות מתכות עתיקה, וזה הוביל להנחה המוטעית שתעשיות מתכת היו מזיקות לבני אדם מתחילתן המוקדמת ביותר - וזה לא נכון בעליל".

אפילו כאשר ייצור המתכות הוגדל לרמות הרבה יותר גדולות, והפך לחלק בלתי נפרד מהציוויליזציה האנושית, תעשיית העופרת הרעילה היא שגרמה לזיהום העולמי, ולא המתכות עצמן.

"מחקר משנות ה-90 טען שעקבות נחושת שנמצאו בליבות הקרח של גרינלנד עברו דרך האטמוספרה מאתרים כמו תמנע. אולם טענה זו לא אוששה על ידי מחקר אחר. כאשר חוקרים מתמודדים עם האתגרים הסביבתיים החמורים של זמננו, כמו שינויי אקלים, אנו נוטים לעתים קרובות לחפש בעיות דומות בעבר או להניח שהפגיעה הסביבתית הייתה תוצאה בלתי נמנעת של פעילות אנושית מאז המהפכה החקלאית. עם זאת, עלינו להיות זהירים. למרות שאנו עשויים לתייג כמה חתיכות סיגים על הקרקע כ'זיהום', אל לנו לבלבל את הפסולת הממוקמת הזו עם זיהום סביבתי אזורי או עולמי".

המחקר פורסם בדוחות מדעיים.