מחקר גנטי חדש מיפה את ההיסטוריה של 11,000 שנה של הקשר ההדוק בין בני אדם לכבשים.
התרגולים המוקדמים ביותר לריעודי הכבשים התגלו Aşıklı Höyük במרכז טורקיה, המפורטים במחקר 2014ו זה הראה כי האנשים העתיקים הללו בחלק הצפון -מערבי של "הסהר הפורה" תפסו כבשים בר בסביבות 9000 עד 8200 לפני הספירה.
מאז, בני האדם שמרו על כבשים מבויתות על פני יבשות עבור חלב, בשר וצמר עשירים בחלבון, שניתן להפוך לבדים חמים ועמידים במים.
המחקר החדש,פורסםביומןמַדָע, חשף את ניתוח ה- DNA העתיק מ -118 עצמות שנמשכות 12,000 שנה ומגיעות ממקומות שונים כמו מונגוליה ואירלנד.
בין העצמות נמצאים אלה שנמצאים ב- Aş klı Höyük.
המחקר הראה כי אוכלוסיות הכבשים האירופיות הקדומות ביותר, לפני כ -8,000 שנה, היו נתונות לבחירה מכוונת על ידי חקלאים לצבע מעיל. הצוות מצא עדויות לכך שהגן הראשי שנבחר אליו מכונה "ערכה" ואחראי לצבע מעיל לבן.
יחד עם עדויות גנטיות דומות שנמצאו בעיזים, זהו הסימן המוקדם ביותר לבני אדם העוקבים את הביולוגיה של בעלי חיים אחרים. זה גם מרמז כי הרועים העתיקים התעניינו בתכונות יפות ויוצאת דופן ביצורים.
לפני כ -8,000 שנה, גנום הכבשים המקומי באירופה גיוו מהכבשים המקומיות הקדומות ביותר, כמו גם אלה באיראן ובמרכז אסיה.
אולם ההפרדה הזו לא נמשכה כאשר הכבשים הועברו ממזרח למערב לפני כ -7,000 שנה. זה היה במקביל להתפשטות ההשפעות התרבותיות האנושיות מחוץ לתחילתו
גל מערבה נוסף של כבשים ביתיות עקב אחריו לפני כ -5,000 שנה כאשר חקלאים מהערבות האירו -אסיסטיות עברו לאירופה. פסטורליסטים אלה כללו אתו
"אחת התגליות הבולטות ביותר שלנו הייתה הגירת כבשים פרהיסטורית משמעותית מהערבות האירו -אסיות לאירופה בתקופת הברונזה", אומר המחבר הראשון של המחקר קווין דאלי, ממכללת האוניברסיטה דבלין (UCD) באירלנד. "זה מקביל למה שאנחנו יודעים על הגירות אנושיות באותה תקופה, ומציע שכאשר אנשים עברו, הם הביאו איתם את עדריהם."
הגעתם לאירופה שינתה גם את האיפור הגנטי של תושבי אירופה וראתה את התפתחות קבוצת השפה ההודו-אירופית שהיא צורת האבות של השפות המדוברות ביבשת כיום.
יתכן, על פי המחקר החדש, כי הגירה מאסיבית זו הונעה לפחות בחלקה על ידי רוע כבשים וניצול מוצרים לאורך כל חיי בעלי החיים כמו חלב וגבינה.