בערך שליש מהאמריקאים עלולים להיחשף לתוצר פירוק מבוקש, שזוהה לאחרונה של כמה טיפולי מים על בסיס כלור.
למרות שהרעילות של תוצר הלוואי, מולקולה טעונה חשמלית, טרם נקבעה, ניתוחים מצביעים על כך שלחומר עשויות להיות כמה השפעות בריאותיות מזיקות. זה מדאיג כי בחלק ממערכות המיםהכימיקל מופיע בריכוזים מעל הסףמותר למוצרי פירוק מזיקים אחרים, מדווחים חוקרים ב-21 בנובמברמַדָע.
"המאמר הזה יעורר סערה גדולה", אומר דניאל מק'קרי, מהנדס סביבה באוניברסיטת דרום קליפורניה בלוס אנג'לס, שלא היה מעורב במחקר אבל כן כתבנקודת מבט על המחקרלאותו נושא שלמַדָע.
רוב מערכות המים בארצות הברית מחטאות מים בכלור; הגז המומס הורג למעשה חיידקים אך יכול להגיב עם חומרים אחרים במים וליצור מאות תוצרי לוואי, חלקם מזיקים. כתוצאה מכך, כמה עיריות עברו לפני עשרות שנים לטפל במים שלהן בכימיקלים הנקראים כלוראמינים, אומר ג'וליאן פיירי, מהנדס סביבה באוניברסיטת ארקנסו בפייטוויל.
ברחבי הארץ, כ-113 מיליון אנשים מקבלים את מי השתייה שלהם ממערכות המשתמשות בכלוראמינים כחומר חיטוי. תרכובות חנקן-כלור אלו יוצרות גם תוצרי פירוק, אך בדרך כלל עושות זאת בשיעורים נמוכים בהרבה מכלור. תוצרי לוואי רבים של כלורמין במי השתייה מזוהים בקלות, אך אחד מהם נותר חמקמק במשך עשרות שנים.
ניסויי מעבדה עד כה רמזו על נוכחות של תוצר לוואי אחד נוסף - משהו שהכיל חנקן וספג אורכי גל מסוימים של אור - אבל החוקרים לא הצליחו לבודד אותו מתוצרי לוואי אחרים כדי לזהות אותו. באמצעות שילוב של טכניקות אנליטיות, פיירי ועמיתיו זיהו לבסוף את החומר החידתי: מולקולה טעונת שלילי המכונה כלורוניטרמיד. גודלו הקטן - חמישה אטומים בלבד - בין גורמים אחרים עזר לו להישאר מוסתר בין מוצרי פירוק אחרים, אומר פיירי.
כלורוניטרמיד לא זוהה במערכות לטיפול במים שוויצריות שאינן משתמשות בחומרי חיטוי של כלור או כלורמין, כך עולה ממחקרי השטח של הצוות. אבל ב-10 מערכות בארצות הברית שמשתמשות בכלוראמינים לטיפול במים שלהן, 40 דגימות הכילו בממוצע 23 מיקרוגרם לליטר, כאשר הריכוז הגבוה ביותר הוא 120 מיקרוגרם לליטר. לשם השוואה, הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית מסדירה את הריכוזים של כמה מוצרי פירוק הידועים כמזיקים ללא יותר מ-80 מיקרוגרם/ליטר.
השפעות בריאותיות פוטנציאליות של כלורוניטרמין עדיין לא נחקרו בפירוט, מציין הצוות. ככזה, החומר אינו מוסדר. אבל שימוש באפליקציית אינטרנט כדי לבצע הערכה ראשונית של החומר החדש שזוהה מצביע על כך שיכולות להיות עשרות בעיות של דאגה, כולל רעילות והשפעות מזיקות המתרחשות במהלך התפתחות טרום לידתית.
"כימיקלים רבים, רבים נוצרים על ידי תהליכי הכלרה והפלרה, וקשה לדעת אילו מהם גורמים" למחלה, אומרת ביטה Escher, טוקסיקולוגית במרכז הלמהולץ לחקר הסביבה בלייפציג, גרמניה, שלא הייתה מעורבת במחלה. מחקר חדש. יש צורך במחקרי מעבדה מפורטים כדי להבין אם כלורוניטרמיד עשוי להזיק, היא מציינת.
בעוד שסיכונים בריאותיים עשויים להיות ראויים לדאגה בכל האוכלוסייה בכללותה, בשל המספרים הגדולים המעורבים, כנראה שלא כדאי לדאוג לגביהם על בסיס אישי, אומר מק'קרי. "אני שותה מי ברז בבית ובכל מקום אחר שאני הולך", הוא אומר. הסיכונים הפוטנציאליים של כלורוניטרמיד, הוא אומר, "לא מספיקים כדי לגרום לי להפסיק לשתות מי ברז."
