כתיבת אותה מילה שוב ושוב בכתבה עשויה להעלות זיכרונות רעים עבור חלק, אבל כתב יד יכול להגביר את הקישוריות בין אזורי מוח, שחלקם מעורבים בלמידה ובזיכרון, כך עולה ממחקר חדש.
כאשר התבקשו לכתוב מילים בכתב יד, סטודנטים הראו קישוריות מוגברת ברחבי המוח, במיוחד בגלי מוח הקשורים להיווצרות זיכרון, בהשוואה לזמן שהקלידו את המילים הללו במקום זאת, מדווחים החוקרים ב-26 בינוארגבולות בפסיכולוגיה. הממצא מוסיף לעדויות הולכות וגדלות ליתרונות של כתב יד ויכול לתת מענה לחוקים המיישמים תוכניות לימודים בכתב יד, כגוןלאחרונה חוקק את חוק קליפורניה המחייב לימוד כתיבהבכיתות א' עד ו'.
המחקר החדש מראה כי "יש הבדל מהותי בארגון המוח לכתב יד בניגוד להקלדה", אומר ראמש בלאסוברמניאם, מדען מוח מאוניברסיטת קליפורניה, מרסד שלא היה מעורב במחקר.
מחקרים קודמים רבים הראו שכתב היד משתפרדיוק איות,זכירת זיכרוןוהבנה מושגית. מדענים חושבים שהתהליך האיטי של התחקות אחר אותיות ומילים נותן לאנשים יותר זמן לעבד את החומר וללמוד.
במחקר החדש, הפסיכולוגים אודרי ואן דר מיר ורוד ואן דר וייל, שניהם באוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה בטרונדהיים, גייסו סטודנטים מהאוניברסיטה ותקעו אלקטרודות על ראשם. החוקרים ביקשו מהתלמידים להקליד או לכתוב בכתב יד בעט דיגיטלי מילה שהופיעה על מסך מחשב. חיישנים בכובע תיעדו פעילות מוחית חשמלית בזמן שהמשתתפים ביצעו כל משימה.
לאחר מכן חיפשו המדענים קוהרנטיות, כלומר כאשר שני אזורי מוח פעילים באותו תדירות של גלים חשמליים בו זמנית. פרמטר זה יכול לחשוף את עוצמת הקישוריות הפונקציונלית בין אזורים שונים במוח.
עם כתב יד, החוקרים ראו פעילות מוגברת, במיוחד בפסי תדרים נמוכים הנקראים אלפא ותטא, לא רק באזורים המוטוריים הצפויים עקב התנועה אלא גם באחרים הקשורים ללמידה. פסי תדרים נמוכים אלו הוכחו בעבר כתומכים בתהליכי זיכרון. כשהצוות השווה את שתי המשימות, הם הבינו שכתב יד - אך לא הקלדה - הגביר את הקישוריות בין אזורי מוח פריאטליים, המעורבים בעיבוד חושי ומוטורי, ומרכזיים, שרבים מהם מעורבים בזיכרון. ממצאים אלה מצביעים על כך שיש תהליכים ברורים של הפעלת המוח המתרחשים בזמן שאדם מקליד או כותב.
"גם כשהתנועות מאוד דומות, ההפעלה נראית הרבה הרבה יותר גבוהה בכתב היד", אומר Balasubramaniam. "זה מראה שיש מעורבות רבה יותר של אזורי המוח האלה כשאתה כותב יד, מה שעשוי לתת לך כמה יתרונות ספציפיים."
החוקרים טוענים שהדחף הזה של גירוי מקל על הלמידה מכיוון שהגלים המסוימים הללו בין אזורים אלה מעורבים בהיווצרות וקידוד זיכרון.
מכיוון שהצוות לא בדק אם המשתתפים זוכרים את המילים, עדיין לא ברור כיצד בדיוק הפעילות המוגברת משפיעה על הלמידה, אומרת הפסיכולוגית קתלין ארנולד מאוניברסיטת רדפורד בווירג'יניה. "[המחקר] מחייב מעקב אחר כדי לראות מה בדיוק גורם לאותם הבדלי קישוריות והאם הם משקפים או לא תוצאות למידה."
Balasubramaniam גם מציין שייתכן שההבדלים בהפעלת המוח נובעים רק מהתנועה הייחודית הנדרשת להקלדה או כתיבה. "אבל עם זאת, אנחנו חייבים להתחיל איפשהו, ואלה התוצאות הראשונות שמראות למעשה שלשני הדברים האלה יש דפוסי הפעלה שונים של המוח."
ולמרות שכתב יד עשוי לעזור בתהליכי למידה, ההקלדה היא לרוב קלה, מהירה ופרקטית יותר. לכן, תלמידים ומורים כאחד צריכים לשקול את המשימה העומדת על הפרק כדי להודיע על החלטתם לכתוב בכתב יד או להקליד, אומר ואן דר מיר. לדוגמה, שימוש בכתב יד כדי לרשום הערות עשוי לעזור לשמור מידע טוב יותר בזמן שהקלדת חיבור עשויה להיות קלה יותר.
למרות הצורך במחקרים נוספים כדי לקבוע את אסטרטגיית הלמידה האופטימלית, מומחים אומרים שאסור להשאיר את כתב היד מאחור בעידן הדיגיטלי. "[בתי ספר] צריכים להכניס יותר כתיבה לעיצוב תוכניות הלימודים", אומר Balasubramaniam.
ואן דר מיר מסכים. "[כתיבה] כל כך טובה למוחות [צעירים], אז אנחנו לא צריכים להשתמש ב[הדור הזה] כשפני ניסיונות כדי לראות איך המוח שלהם נגמר ללא כל כתב יד", היא אומרת. "וחשוב שהם יוכלו לכתוב לפחות רשימת מכולת או מכתב אהבה. אני באמת חושב שזה חשוב לנו, בני האדם".
