בדצמבר 1855 וינואר 1856 הפליגו שלישיית כלי שיט מארצות הברית לאיי ג'רוויס ובייקר, אטול אלמוגים באמצע האוקיינוס השקט. הספינות נשאו נציגים מחברת הגואנו האמריקאית החדשה שהוקמה ומומחה לגואנו שהופקד על בדיקת איכות קקי הציפורים של האיים.
לאחר הערכת כמות הגואנו הזמינה ולקחו דגימות, הפמליה תבעה את האיים בשם החברה וארצות הברית. מהלך זה סימן את המאמץ הראשון של המדינה לרכוש שטחים מעבר לים.
הבעלות האמריקנית על האיים הללו הפכה לרשמית ביולי 1856 עם אישור הקונגרס על חוק איי גואנו. מעשה זה נתן למדינה "רשות" לתבוע ריבונות על כל שטח שלכאורה לא מיושב או לא נתבע כדי להבטיח גישה לגואנו, דשן מוערך לשדות טבק, כותנה וחיטה אמריקאים.
לכאורה המעשה נועד לספק לארצות הברית אספקת גואנו מחוץ לפרו, ביתו של הגואנו הנחשק והעשיר בחנקן בעולם. פרו משכה לראשונה חופרי גואנו מבריטניה בתחילת עד אמצע שנות ה-1800, ואחריה זמן קצר לאחר מכן ארצות הברית. בנקודות שונות, שתי המדינות שקלו לקחת בכוח את איי לובוס של פרו, אז ביתם של ערימות גואנו בגובה 30 מטר.
אבל חוק איי גואנו נתן יותר מאשר מתנת קקי של ציפורים, אומר הסוציולוג הסביבתי מאוריסיו בטנקור מאוניברסיטת וושינגטון ולי בלקסינגטון, וושינגטון. הוא איפשר לארצות הברית להשתלט על כ-100 איים מרוחקים, 10 מהם נותרו במדינה. החזקה היום.
כאשר שיגעון הגואנו הסתיים עשרות שנים מאוחר יותר כשהאספקה אזלה, ארצות הברית המירה את האיים הללו לבסיסים צבאיים ולעצירות תדלוק אסטרטגיות. במהלך מלחמת וייטנאם, המדינה השתמשה בג'ונסון אטול, אי קטן באוקיינוס השקט שנרכש באמצעות חוק איי גואנו במרץ 1858, כדי לאחסן ולאחר מכן לשרוף את הנשק הכימי סוכן אורנג'.
"לא הושם מספיק דגש על האקולוגיה (ובמיוחד על הגואנו) כמוהבסיס ההיסטורי של האימפריה האמריקאית", כותב בטנקורט בספטמבר בשׁוּתָף
הרעיון שהאימפריה האמריקאית נבנתה על גללי ציפורים משקף יותר מאשר שינוי בנרטיב ההיסטורי. זה ודוגמאות אחרות של אימפריאליזם אקולוגי מאירות כיצד תפיסת קרקע לרכישת משאבים משנה את הסביבה ומקדמת מדי פעם ידע מדעי.חדשות המדעדיבר עם Betancourt כדי ללמוד עוד על הסיפור המוזנח של הגואנו והשלכותיו המודרניות. ראיון זה נערך לצורך אורך ובהירות.
SN:מה עורר את טירוף הגואנו?
בטנקורט:סחר הגואנו החל מכיוון שלאירופה הייתה בעיה חשובה של דלדול קרקע. [בתחילת המאה ה-19] בריטניה עברה מהפכה חקלאית. זה היה למקסם את התשואה של כמה יבולים מזומנים של צמר, דגנים למרעה וכו'. זה הגביר את ייצור המזון.
יוסטוס [פון] ליביג, אחד מהכימאים הגרמנים הבולטים... טען אז שצריך לחדש את פוריות הקרקע כי לא ניתן היה לבצע הוצאת החומרים המזינים מהאדמה ללא הגבלת זמן. זה עלול לעורר בעיה של תשישות אדמה.
מכיוון ש[חוקר הטבע הגרמני אלכסנדר פון] הומבולדט החזיר כמה דוגמאות של גואנו לאירופה בשנת 1804 לאחר נסיעה [לפרו], האירופים היו מודעים היטב לתכונות הדישון המדהימות שלו. וכך הם הביאו גואנו כל הדרך מפרו לבריטניה סביב כף הורן כי תעלת פנמה לא הייתה קיימת. הצרפתים והאמריקאים הלכו בעקבותיהם.
הסחר בגואנו גם זירז את בניית תעלת פנמה.
SN:מה היה כל כך נהדר בקקי של עופות ים מפרו?
בטנקורט:[ליביג] מסר באופן ברור ומדעי לציבור המדעי באירופה שחנקן הוא אחד ממרכיבי הדישון המרכזיים.
הגואנו מול פרו עומד לבדו מבחינת תכולת החנקן... בגלל מיקומו במקום... שבו יורד גשם לעיתים רחוקות מאוד. אז הגואנו שומר על אחוז החנקן שלו והוא לא נשטף או מושקה בגשם. הגואנו הפסיפי לא היה כל כך טוב, למעשה. זה … לח יותר כך שלגואנו יש ריכוז גבוה יותר של פוספט ביחס לחנקן.
SN:כיצד השפיעה חפירת גואנו אינטנסיבית כל כך על המערכות האקולוגיות של פרו?
בטנקורט:בגלל מה שמכונה עלייה, הרבה חומרים מזינים [בקרקעית] האוקיינוס מתעוררים מחדש. זה [גם] קורה ליד נמיביה, האיים הקנריים וקליפורניה. אבל בפרו מסיבות אחרות, [כגון היותה] קרובה יותר לקו המשווה, יש ריכוז גבוה מאוד של חומרים מזינים. פיטופלנקטון מושך הרבה זואופלנקטון. יש שם כל כך הרבה ציפורים... כי יש הרבה דגים. הגואנו הוא שיאו של העברת כל אותם חומרים מזינים מהאוקיינוס לפיטופלנקטון, זואופלנקטון, דגים וציפורים.
חופרי גואנו בנו יישובים באיים [של פרו]. היו לך מאות אנשים שחיו שם במשך 40 שנה. זה הפחיד את הציפורים. אין הערכות מדויקות לגודל האוכלוסיות אז. כנראה היו כ-50 מיליון ציפורים. כיום יש כמה מאות אלפי ציפורים.
SN:ברגע שאספקת הגואנו של פרו אזלה, מדינות פנו למקור חנקן אחר: חנקות צ'ילה. מה הייתה ההשפעה?
בטנקורט:החנקות היו ממקור גיאולוגי [נמצאו במלחי מדבר], אבל זה אותו סיפור [של אימפריאליזם אקולוגי]. גם החנקות של צ'ילה מוצו בסופו של דבר. וזה גרם למלחמת האוקיינוס השקט בין 1879 ל-1883, בין צ'ילה בגיבוי בריטניה מול בוליביה ופרו. בוליביה ופרו הפסידו במלחמה והן נאלצו לוותר על חלק משטחיהן לצמיתות לצ'ילה.
SN:כיצד סיפק העולם את התיאבון שלו לדשנים על בסיס חנקה לאחר מכן?
בטנקורט:פריץ הבר, כימאי גרמני, גילה תגובה כימית בתחילת שנות ה-1900... לפיה הוא יכול להשתמש בגז חנקן מולקולרי מהאטמוספירה [ולשלב] אותו עם מימן בתגובה כימית עתירת אנרגיה כדי לייצר אמוניה. בעצם, הוא גילה את הדרך לסנתז דשן סינטטי מחנקן באוויר, שזהו, עד היום, התהליך שבו מיוצר רוב הדשן הסינטטי בעולם.
אנשים רבים טוענים שהתגובה הזו היא שאיפשרה את פיצוץ האוכלוסין ממיליארד ל-6 מיליארד במאה ה-20. [האבר] אפילו זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1918 על פיתוח תגובה זו, שנבעה בחלקה ממה שגואנו לימד את העולם.
SN:האם גואנו ממוקש עדיין מצרך מבוקש?
בטנקורט:זה מעניין כי זה פחות או יותר לצריכה מקומית [בפרו]. אבל זה גם מיוצא במובן מסוים. [חקלאים] מיישמים את זה על קפה. החומרים התזונתיים מצטברים בסופו של דבר בקפה. והקפה הזה מיוצא לאירופה ולארה"ב
