סטפני גייף היא האישה הראשונה שמנהלת את ספינת הדגל של אורנו, מפעל המיחזור לה האג, מוסד של 4,000 עובדים המשתרע על פני כמעט 300 הקטרים בו השקיע התעשיין 450 מיליון יורו ב-2023 ואשר מתכנן להכפיל את המניות עד 2030.
L'Usine Nouvelle - מדוע בעולם המחקר והמתמטיקה העדפת קריירה מבצעית?
סטפני גייף -התשובה פשוטה. עשיתי כעשר שנות מחקר באזור פריז לאחר שלמדתי באוניברסיטאות Caen, Orsay ולאחר מכן פייר-et-Marie-Curie, שם ביצעתי את התזה שלי על שחזור פחמימנים במאגרי נפט. הצטרפתי למכון הנפט הצרפתי, אז הוועדה לאנרגיה אטומית ליישומים צבאיים. אבל כשבעלי הועבר למפעל אורנו בלה האג, היו לנו שני ילדים צעירים מאוד. המשפחה עקבה אחריו. עברתי לעולם התעשייה, כי לא מצאתי מה לעסוק בתחום המחקר בשרבורג.
את האישה הראשונה שעומדת בראש מפעל גדול באוראנו. פיתחתם סגנון ניהול אחר?
לא ניסיתי לפתח משהו מיוחד. התחלתי לנהל עם צוותים קטנים. שמרתי על קרבה זו עם עמיתים בכל הרמות. תמיד ניסיתי להיות מי שאני ולא לתת לעצמי להיות מושפע מאנשים אחרים. ואני חושב שלא אוכל לקחת על עצמי את האחריות שהיא שלי ללא הקרבה הזו. בהחלט, תפקיד הבמאי דורש פרספקטיבה מסוימת על נושאים, כדי לקחת את הזמן להרהר. אבל הקרבה הזו מעולם לא השתנתה. אני אהיה אומלל.
איך הגעת לתפקיד הזה?
הקריירה שלי הואצה מאוד בשש השנים האחרונות. לאחר תפקידי בבקרת חומרים, עזבתי את המפעל לחמש שנים כי זה הסתבך עבורי בזמן שבעלי עבד במפעל הזה. הייתה לו גם תפקיד של אחריות. בכל פעם שרציתי לשנות כיוון, אמרו לי שלא, כי בעלי כיהן בתפקיד הזה בעבר. לכן עזבתי את המפעל לחטיבה אחרת של אורנו, כמנהלת הובלה של חומרים גרעיניים. כשבעלי עזב את המפעל. חזרתי. וזה היה פי עשרת אלפים פשוט יותר. אבל אני חושב שהמסע שלי לא היה זהה היום.
מה השתנה?
החברה יודעת להתמודד עם מצבים כאלה הרבה יותר טוב. החברה גם הרבה יותר סובלנית. רק לעתים רחוקות אמרו לי, אבל שמעתי את זה: "היא מצליחה לטפס כי היא אשתו של בעלה".לפני חמש עשרה או עשרים שנה, חשיבה מסוג זה הייתה נפוצה. היום אני לא שומע את זה יותר. קבוצת אורנו מעודדת את כל הנשים להתקדם לעבר יותר אחריות. מצד שני, בתורי אני שמה לב לקושי שיש לי למשוך נשים לתפקידים עם יותר אחריות. נשים מגבילות את עצמן.
מהם הטיעונים לעודד נשים צעירות להצטרף לתעשיית הגרעין?
אנחנו מנסים לגרום להם להבין שבאתרים תעשייתיים כמו שלנו, יש מגוון רחב מאוד של מקצועות ושאנחנו מציעים מסלולי קריירה מעניינים ביותר. עלינו גם לשכנע אנשים שמקצועות אלה ניתנים לביצוע לחלוטין עבור נשים באותו אופן כמו גברים. כיום, בלה האג, יש נשים בתפקידי אחזקה, אבטחה ובתפקידי נהיגה. יש אפילו מפקחות במשמרות. זה לא היה קיים אפילו לפני חמש שנים.
איך מעבירים את המסר הזה?
בצוותי ההפקה שלנו, יש לנו עובדים המזוהים כשגרירים, אותם אנו מכשירים. הם תומכים בצוותי משאבי אנוש ותקשורת בירידים ובתיכונים. לקראת ההתמחות בשנה השלישית שנמשכת שבוע, בנינו מסע גילוי עם לקוחות תעשייתיים גדולים אחרים באזור,, Naval Group ו-LM Wind Power. תלמידי חטיבת הביניים מבלים יום בכל מוסד, שם הם משתלבים בחיי הצוות.
הם תמיד יוצאים מאוד עם מוטיבציה, עם חיוך. אני מקווה שלאט לאט נצליח לזרוע כמה זרעים ובסופו של דבר זה ימשוך אותם אלינו.
מה האתגר הכי גדול בקריירה שלך עד כה?
זה היה על מציאת איזון בין החיים האישיים והמקצועיים. הייתי צריך לדעת את הגבולות שלי, מה אני מוכן לקבל בעולם המקצועי ומה אני לא רוצה.
העיקרון שלי היה להמשיך לטפל בילדים שלי, במיוחד בשעות הערב. מעולם לא הוצאתי שיעורים, רחצה או ארוחה במיקור חוץ. תמיד שמרתי את זה לעצמי, כי אלה באמת היו רגעים מאוד מיוחדים איתם. אל תבלבלו בין איכות וכמות. לא בגלל שאנחנו מבלים הרבה זמן עם הילדים שלנו אנחנו בהכרח מגדלים אותם טוב יותר.
אבל הם גדולים היום. הם בני 18, 22 ו-24. וכבר אין לי את החבל הזה שקורא לי הביתה כל לילה. מכיוון שאני נלהב מהעבודה שלי, אני נוטה להזניח את הזמן האישי שעלי להקדיש לעצמי. אבל אני עדיין מצליח לרוץ קצת ולטפל בגינת הירק שלי בגודל 80 מ"ר. אני אוהב גינון!
