האם אי פעם הרגשת שיש בור בבטן? מה עם רפרוף בלב?
מסתבר שהקשרים האנטומיים שאנו יוצרים עם רגשות ורגשות מסוימים - מה שחוקרים מכנים רגשות מגולמים - עשויים להיות אוניברסליים יותר ממה שאתה חושב. למעשה, אנשים אומרים הצהרות דומות מאוד על גופם במשך כ-3,000 שנה.
במחקר חדש שפורסם בiScience,חוקרים קיטלגו מילים עבור חלקי גוף ורגשותבשימוש על ידי אנשים שחיו במסופוטמיה בין השנים 934 ו-612 לפנה"ס, מה שהוא כיום אזור הכולל את מצרים, עיראק וטורקיה. לאחר מכן, הם השוו את הרעיונות העתיקים החרוטים על לוחות חימר וחפצים אחרים לקישורים נפוצים כיום בין רגשות וחלקי גוף, תוך שימוש במפות גופניות כדי לדמיין את הדמיון וההבדלים.
"אנחנו רואים אזורי גוף מסוימים שעדיין משתמשים בהם בהקשרים דומים בזמנים המודרניים", אומר ג'והא להנאקוסקי, מחבר המחקר הראשי ומדען מוח קוגניטיבי במרפאת LVR בגרמניה בדיסלדורף, באימייל. "לדוגמה, הלב הוזכר לעתים קרובות יחד עם רגשות חיוביים כמו אהבה, גאווה ואושר, כפי שעדיין אפשר לומר 'הלב שלי התנפח' משמחה או גאווה."
קדמונים אלה, שחיו באימפריה הניאו-אשורית, נטו גם לקשר את הבטן לתחושות של עצב ומצוקה.
לא הכל עבר מהעבר. למשל, הניאו-אשורים ראו את הכעס כבוקע מרגליהם. בדוגמה אחרת, הם קשרו מאוד רגשות חיוביים, כמו אושר, עם הכבד.
"האסוציאציה הזו אבדה במידה רבה בשפה הנוכחית שלנו, אבל היא אולי לא כל כך הפתעה למי שמכיר תרבויות עתיקות", אומר להנאקוסקי. "הכבד נחשב למעשה למושב הנשמה בכמה תרבויות עתיקות, אולי בגלל גודלו ומראהו המדהימים כשמסתכלים לתוך חיה או גוף אדם."
כיום, קשה לנתח היכן מקורן של אסוציאציות רגשיות מסוימות או כיצד הן עלולות לדמם מאוכלוסיה אחת לאחרת, באמצעות טקסטים משותפים, דתות או פרקטיקות תרבותיות. אבל על ידי התבוננות כה עמוקה אל העבר אל חברה שהתגרשה משלנו באלפי שנים, החוקרים הצליחו להראות כמות "מענינת" של התכתבויות, אומר להנאקוסקי.
רגשות מגולמים נראים "טבעיים כל כך כפי שאנו מתארים אותם כעת", אומר להנאקוסקי, אבל "אנחנו עלולים לשכוח שגדלנו בשפה מסוימת ובסביבה תרבותית מסוימת שאולי עיצבו את הרגשות שאנו חווים".
בהסתכלות אל העבר, אומר להנאקוסקי, נוכל להעריך טוב יותר אילו קשרים שורשיים עמוקים ואילו, כמו אושר בכבד, הלכו בצד.
