לפני אלפי שנים אנשים במה שהוא כיום האי הדני בורנהולם השליכו מאות אבנים מגולפות בצורה מסתורית לתעלה לפני שקברו אותן.
מטרתן של מה שמכונה 'אבני שמש' הללו, והסיבות להשלכתן לתעלות בהמוניהן, היו בגדר תעלומה - אבל לקרח עתיק שנחפר מגרינלנד אולי יש את התשובה.
לפני כ-4,900 שנה, הר געש התפרץ בצורה כה מסיבית עד שהוא היה מוחק את השמש - מה שגרם להקרבה פולחנית של אבני שמש במטרה לשחזר אותה.
"ידענו זמן רב שהשמש הייתה נקודת המוקד של התרבויות החקלאיות המוקדמות שאנו מכירים בצפון אירופה",אומר הארכיאולוג Rune Iversenמאוניברסיטת קופנהגן.
"הם חקלאו את האדמה והיו תלויים בשמש כדי להביא הביתה את הקציר. אם השמש כמעט ונעלמה בגלל ערפל בסטרטוספירה לפרקי זמן ארוכים יותר, זה היה מפחיד אותם מאוד".
אבני שמש - או "סולסטן" בדנית - נמצאו במספר רב באתר ארכיאולוגי בבורנהולם בשם Vasagård. האתר, שהיה בשימוש בסביבות 3500 לפנה"ס עד 2700 לפנה"ס, נחשב כמתחם דתי; ליתר דיוק מקום של פולחן שמש, שכן הכניסות למתחם עומדות בקנה אחד עם השמש בזמן ההיפוך.
ארכיאולוגים קבורים בתעלות ליד שביל העובר דרך האתר, חפרו יותר מ-600 אבני שמש שלמות או מקוטעות. לרוב מדובר באבנים בגודל כף היד, בדרך כלל שטוחות, מעוגלות שעליהם חרוטים קווים הקורנים החוצה מהמרכז, כמו קרני השמש, אם כי יש שונות מסוימת בצורת האבן ובדוגמאות החקוקות עליהן.
ביחד, הם מייצגים שעות על גבי שעות של גילוף קפדני. לעבודה מכוונת כזו הייתה בוודאי מטרה, וארכיאולוגים מאמינים שתכלית זו הייתה רוחנית, הנוגעת לשמש, לפוריות ולצמיחה.
"אבני שמש נמצאו בכמויות גדולות באתר Vasagård West",אומר איברסן, "כאשר התושבים הפקידו אותם בתעלות שהיוו חלק ממתחם גג יחד עם שרידי סעודות פולחניות בצורת עצמות של בעלי חיים, כלי חרס שבורים וחפצי צור בסביבות שנת 2900 לפני הספירה. התעלות נסגרו לאחר מכן".
התקבצות של אבנים אלו בזמן ובמרחב מרמזת על מטרה או אירוע ספציפי. איברסן ועמיתיו מאמינים שהם זיהו מה יכול להיות האירוע הזה בליבת קרח שהופקה משטח הקרח של גרינלנד, שכבות משקעים שנתיות מאפיקי אגמים עתיקים וטבעות עצים שנוצרו בערך באותו זמן.
בליבת הקרח, בשכבה שהופקדה בסביבות 2900 לפני הספירה, ניתן לראות כמות משמעותית של סולפט, חתימה שרואים כאשר הר געש מתפרץ בצורה מאסיבית, ופליטתו מתיישבת על גבי משטח קרח ונקבר בשכבות הקרח הבאות.
שכבות משקעים שנתיות מגרמניה, המכונהvarves, מציינים שתי תקופות של אור שמש נמוך, כאשר אחת מתרחשת באופן משמעותי בסביבות 2900 לפני הספירה. ונתוני טבעות עצים מאורנים במערב ארה"ב מראים טבעות דקות מאוד בסביבות אותה פרק זמן - הקשורים לתנאים קרים ויבשים מאוד.
אנחנו יודעים שהתפרצויות געשיות גדולות מספיק יכולות, כגון תקופה של התקררות, אור שמש נמוך, כשל ביבול ורעב שלאחר מכן. כל קווי הראיות הללו, מאמינים איברסן וצוותו, מצביעים על קשר בין אירוע געשי לבין אבני השמש בווסאגארד.
"סביר להאמין שהאנשים הניאוליתיים בבורנהולם רצו להגן על עצמם מהידרדרות נוספת של האקלים על ידי הקרבת אבני שמש - או אולי הם רצו להראות את הכרת התודה שלהם שהשמש חזרה שוב."הוא אומר.
יש עוד רמז אחד משמעותי. בשנים שלאחר הנחת האבנים השתנה באופן משמעותי עיצוב האתר. במקביל, מגיפה פקדה את האזור, והתרבות עברה שינוי גדול ככל שההגירה המונית התרחשה ברחבי אירופה.
אם החורבן שחוללה התפרצות געשית היה בא והולך, ועם שינויים גדולים אחרים המתרחשים, אין זו קפיצה גדולה להסיק שהצרכים המשתנים של המקומיים הובילו להדחה של מרחב ההתכנסות שלהם.
"לאחר הקרבת אבני השמש, שינו התושבים את מבנה האתר כך שבמקום תעלות קורבן סופקו לו שורות נרחבות של פאליסדות ובתי פולחן עגולים".אומר איברסן.
"אנחנו לא יודעים למה, אבל סביר להאמין שהשינויים האקלימיים הדרמטיים שהם נחשפו אליהם היו ממלאים תפקיד בדרך כלשהי".
המחקר פורסם ביָמֵי קֶדֶם.
