העיר המבודדת ביותר באמריקה
בלב של, היכן שפסגות מושלגות פוגשות מרחבים עצומים של שממה, שוכנת מקארתי - ללא ספק העיירה המבודדת ביותר באמריקה. מוקף ביופי הבלתי מאולף של Wrangell-St. הפארק הלאומי אליאס, מקארתי מציע הצצה לדרך חיים שעוצבה על ידי הארץ עצמה. מיקומה המרוחק של העיירה, בשילוב עם ההיסטוריה הייחודית וקצב החיים האיטי שלה, הופכים אותה ליעד מרתק להרפתקנים, לחובבי טבע ולכל מי שמחפש בדידות.
מסע מרחוק אל מקארתי
האתגר הראשון בביקור מקארתי הוא המסע עצמו. בין אם אתה נוהג או טס, ההגעה למקארתי היא חלק מהחוויה - ובלתי נשכחת בכך. הדרך המובילה לעיירה, דרך מקארתי, היא הרפתקה בפני עצמה. שביל חצץ זה, המשתרע לאורך 60 מיילים מהעיירה הקטנה צ'יטינה, חוצה נופים טרשיים, ומציע נופים מרהיבים של השממה של אלסקה. הכביש צר ומשובש, עם בורות מדי פעם וחצץ רופף. חלק זה של הטיול מומלץ לבצע ברכב חסון, באופן אידיאלי 4X4, מכיוון שחברות השכרת רכב רבות אינן מאפשרות לרכב על כבישים לא סלולים.
למי שעומד לנהוג, צפו לשבע שעות בערךאו שמונה שעות מפיירבנקס כדי להגיע לפנייה למקארתי. ברגע שתגיעו לסוף הדרך, תחנו את הרכב שלכם ותעברו גשר להולכי רגל אל מקארתי עצמה - אסור להכניס מכוניות לעיר. גשר הולכי רגל זה מסמל את בידודה של העיירה, וההליכה על פניו משמשת תזכורת עדינה לכך שהזמן כאן נע בקצב שלו.
לאלו המעדיפים לטוס, Copper Valley Air Service מציע טיסות סדירות מאנקורג', בעוד Wrangell Mountain Air מספקת טיסות מגלנלן ומצ'יטינה הסמוכות. טיסות נוף אלו מוסיפות למשיכה של ביקור במקום כה נידח, המציע נופים פנורמיים של ההרים והקרחונים שמסביב.
ההיסטוריה של מקארתי
ההיסטוריה של מקארתי קשורה באופן מהותי למכרה קניקוט הסמוך, מכרה נחושת ששגשג פעם שמילא תפקיד מרכזי בעלייתה ונפילתה של העיר. מקורותיו של מקארתי, שהוקמה בתחילת המאה ה-20, נעוצים בבני האחטנה הילידים, שחיו באזור במשך מאות שנים. עם זאת, הפיתוח של קניקוט, המונע על ידי כריית נחושת, הוא שבאמת שם את מקארתי על המפה.
נהר הנחושת ורכבת נורת'ווסטרן, שהוקמה ב-1911, סייעה להביא אנשים וסחורות למקארתי, והעיירה גדלה במהירות כלוויין של עיירת הכורים. מקארתי הפכה למרכז ההומה של אלה שמחפשים בידור ומקלט - ברים, סלונים ומוסדות אחרים שגשגו. למעשה, נאמר כי מקארתי הוא המקום לדברים שקניקוט עצמו אסר. עם האווירה המחוספסת שלה, העיר הייתה רחוקה מהעולם המוסדר של המכרה הסמוך.
עם זאת, הבום של מקארתי לא נמשך זמן רב. עד 1938 נסגר מכרה קניקוט, ואיתו התמעטה זרימת האנשים והמשאבים לאזור. שירות הרכבות הופסק, ומקרתי נפל למוות. בתחילת שנות ה-70 העיר כמעט התרוקנה, ורק תושבים בודדים נותרו באזור.
למרות הירידה, מקארתי מעולם לא נעלם באמת. השממה שמסביב נותרה עוצר נשימה כתמיד, והבידוד של העיר העניק לה קסם מפחיד. בשנים שלאחר מכן, העיר החלה למשוך זרם קטן אך יציב של מבקרים, שנמשך ליופי הטבעי של Wrangell-St. גן לאומי אליאס, אשר הוגדר כגן לאומי בשנת 1980.
מקארתי היום
כיום, מקארתי היא ביתם של כ-30 תושבים קבועים, כאשר האוכלוסייה גדלה פי עשרה בחודשי הקיץ כאשר תיירים נוהרים לאזור כדי לחוות את השילוב הייחודי שלו של היסטוריה, טבע ושלווה. העיירה נותרה מרוחקת, עם צפיפות אוכלוסין של 0.2 נפשות לקילומטר רבוע בלבד, מה שרק מוסיף לקסם שלה.
מיקומה של העיירה בקצה Wrangell-St. הפארק הלאומי אליאס אומר שהמבקרים מוקפים ב-13 מיליון דונם של שממה. הפארק, שהוא ה, היא מכה לחובבי שטח - טיולים רגליים, תרמילאים וצפייה בחיות בר הם רק חלק מהפעילויות שמושכות מבקרים לאזור. בין אם אתם חוקרים את הקרחונים העצומים, חוצים את השטח המחוספס ברגל, או פשוט סופגים את הנופים עוצרי הנשימה, מקארתי משמשת כשער לכל זה.
אף על פי שהעיירה קטנה, יש מגוון מקומות לינה זמינים, החל מצימרים כפריים ובקתות ועד לודג'ים גדולים יותר בקניקוט הסמוכה. לאלו המעוניינים לאמץ את רוח הגבול של העיירה, ישנם אזורי קמפינג ברחבי העיר, כאשר קמפינג גליישר וויו מציע ארוחה דשנה מבעליו, כריס, יחד עם אווירה נעימה להנאת המבקרים.
עיר שאין כמותה
אוכלוסייתו של מקארתי אמנם קטנה, אבל העיר משגשגת על רוח של קהילה. האנשים שבוחרים לגור כאן עושים זאת ממגוון סיבות - חלקם נמשכים לשקט, אחרים מהקרבה לטבע, וחלקם פשוט מחפשים את אורח החיים המחוספס שהאזור דורש. רוב תושביו של מקארתי מחוברים עמוק לאדמה, כאשר רבים עובדים בתעשיית התיירות או עוסקים בפעילויות קיום כמו דיג, ציד וחיפוש מזון.
המגורים במקארת'י אינם מתאימים לכולם - זה דורש חוסן, אהבה לבידוד ונכונות לאמץ את האתגרים הנלווים לחיים במיקום כה מרוחק. עם גישה מוגבלת בלבד לשירותים ושירותים, חיי היומיום יכולים להיות פעולת איזון. אין חנות מכולת ומומלץ למבקרים להביא עמם מצרכי מזון. עם זאת, העסקים של העיירה מציעים את כל הדרוש לשהייה נוחה: מסעדות כמו סלון הזהב, המגיש מאכלים מקומיים, ו-The Potato, מסעדה חדשה שהפכה במהירות לחביבה. לחוויית אוכל יוקרתית יותר, ה- Kennicott Glacier Lodge מציע ארוחות טעימות באווירה שלווה.
בעוד מקארתי נשאר מבודד במובנים רבים, זה לא בלי נוחות מודרנית. מבקרים יכולים למצוא שירות סלולרי כלשהו, כאשר ספקים מבוססי Verizon, Sprint, T-Mobile ואלסקה עובדים באזור. עם זאת, ראוי לציין שקליטה סלולרית היא נקודתית, אז אל תצפו לחיבור תמידי לעולם החיצון. במקארתי הזמן נע בקצב איטי יותר, וזה חלק מהקסם שלו.
בום התיירות הבלתי צפוי
למרות הבידוד שלו, מקארתי חווה תנופת תיירות בלתי צפויה בשנים האחרונות. הגרלת Wrangell-St. אין להכחיש את הפארק הלאומי אליאס, אבל גם העיירה עצמה הפכה ליעד מבוקש. השילוב של היסטוריה, יופי טבעי ואווירה מחוץ לשבילים הפכו את מקארתי לביקור חובה עבור הרפתקנים המעוניינים לחקור את אחד הגבולות האחרונים בארצות הברית.
התיירות במקארתי נותרה חלק חיוני מהכלכלה המקומית, ומספקת הכנסה קבועה לתושבים ולעסקים קטנים. עם זאת, העיירה הצליחה לשמור על הקסם הכפרי שלה למרות זרם המבקרים. אמנם מקארתי אולי כבר לא העיר המנומנמת והכמעט נטושה שהייתה פעם, אבל היא עדיין מחזיקה בתחושת בדידות שלווה שהופכת אותה לייחודית.
למבקרים, מקארתי מציע חוויה שאין שני לה - בין אם אתם מטיילים על קרחונים, חוקרים את השרידים הרפאים של מבצע הכרייה בקניקוט, או פשוט נרגעים בבית קפה מקומי, יש תחושה שהזמן מאט כאן. השממה תמיד נוכחת, מזכירה שבמקארתי, הטבע הוא גם בן לוויה וגם מגן.
מַסְקָנָה
מקארתי, אלסקה, היא עיירה שאין כמותה. היא מציעה הזדמנות נדירה לחוות את החיים באחת הפינות הנידחות ביותר של ארה"ב, מוקפת בהרים נישאים, קרחונים רחבי ידיים ודממה של השממה. בין אם אתה נמשך לאזור בגלל ההיסטוריה העשירה שלו, הנופים המדהימים שלו, או ההזדמנות לברוח מהעולם המודרני, מקארתי מספק חוויה שמעט מקומות אחרים יכולים להציע.
בידודה של העיירה הוא גם האתגר שלה וגם המשיכה שלה. החיים כאן פשוטים, אבל הם גם מספקים באופן עמוק, ומציעים תחושה ייחודית של חופש וחיבור לטבע. אצל מקארתי, קצב החיים נקבע על ידי מקצבי הארץ, ותושביה - בין אם קבועים ובין אם זמניים - כבולים באותו כבוד עמוק למרחבים הפראיים המקיפים אותם. למי שמוכן לעשות את המסע, מקארתי מציע הצצה לדרך חיים שנותרה במידה רבה ללא נגיעה מהזמן.