לתאי שומן יש 'זיכרון' של השמנת יתר, כך מגלה מחקר

תמונת מיקרוסקופ של תאי שומן. (קרדיט תמונה: אד רשקה דרך Getty Images)

ירידה במשקל יכולה להיות הרבה עבודה, מה שהופך את זה לעוד יותר מתסכל כאשר, לאט לאט, המשקל זוחל לאחור. כעת, מחקר מצביע על כך שתאי שומן שומרים על זיכרון או השמנת יתר מהעבר, מה שעשוי לקדם את התאים לגדול כאשר הם נחשפים למזונות עתירי שומן.

המחקר "עשוי להוסיף לגוף ההולך וגדל של העדויות שמפריכות חוסר כוח רצון ככוח הבסיסי מאחורי 'רכיבה על אופניים במשקל'", אמרו.ד"ר קתרין ה. סונדרס, רופא להשמנה ב-Weill Cornell Medicine ומייסד שותף של FlyteHealth, חברת תוכנה ושירותים קליניים לטיפול בהשמנת יתר רפואית, שלא היה מעורב במחקר.

ללא תרופות להורדה במשקל או ניתוח בריאטרי, רוב האנשים יחזרו לטיפולמסת הגוף המקורית תוך מספר שניםשל ירידה במשקל באמצעות דיאטה. זה יכול להוביל ל"דיאטת יו-יו". מדענים לא יודעים למה זה קורה, אבל כנראה שהגנטיקה, הסביבה וההיסטוריה הבריאותית משחקות תפקיד. כעת, מחקר שפורסם ב-18 בנובמבר בכתב העתמוסיף חלק חיוני לפאזל הזה. שינויים כימיים ב-DNA, או סמנים אפיגנטיים, עשויים לעזור לתאים לשמור על זיכרון של מצב העבר שלהם.

קָשׁוּר:

בעוד שה-DNA נשאר זהה לאורך כל החיים, הדרך בה הגוף קורא את קוד ה-DNA שלו היא דינמית, הודות לשינויים אפיגנטיים: על ידי אריזה הדוקה של חלקים של DNA וכיסוי חלקים אחרים של המולקולה בתגים כימיים, שינויים אלה משנים את אופן השימוש של התא ה-DNA, וכתוצאה מכך, איך התא מתפקד.

במחקר החדש, מדענים צפו בעכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן לפני שחזרו לתזונה רגילה כדי להחזיר אותם למשקל ההתחלתי שלהם. ברגע שהם הורידו את המשקל הנוסף, לא היה ניתן להבחין בין העכברים מבחינה מטבולית לעכברים שמעולם לא ניזונו מתזונה שומנית. עם זאת, כאשר החוקרים בחנו את תאי השומן של העכברים, הם גילו שלמרות הירידה במשקל, התאים עדיין נושאים שינויים אפיגנטיים שהופיעו במהלך העלייה במשקל.

כדי לבדוק אם זה קורה גם בבני אדם, הצוות ניתח אז תאים מאנשים שעברו ניתוח בריאטרי. שם, הם מצאו דפוסים של פעילות גנים המצביעים על שינויים אפיגנטיים שהתרחשו ונמשכו לאחר ירידה במשקל, אמר מחבר המחקרלורה הרינטה, דוקטורנט לתזונה ואפיגנטיקה מטבולית ב-ETH ציריך.

קבל את התגליות המרתקות ביותר בעולם ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך.

"ידוע כי אדיפוציטים [תאי שומן] עוברים סוג של משבר זהות בהשמנת יתר - הם די שוכחים מי הם ומה הם אמורים לעשות", אמר היינטה ל- Live Science. עבודה זו הראתה שהשינויים הללו נשארו "הרבה אחרי שהעכברים ירדו במשקל", אמרה, ושינוי זהות דומה עשוי להתרחש בתאי שומן אנושיים, כך עולה מהנתונים.

ראיות נוספות הגיעו ממבט מקרוב על תאי השומן של העכברים. כאשר הוסרו מהעכברים הסובלים מהשמנת יתר ורחצו אותם בגלוקוז ובפלמיטט - מרכיבים עתירי סוכר ושומן - תאי השומן גדלו מהר יותר מאלה שנלקחו מעכברי הביקורת. העכברים שהיו בעבר השמנת יתר גם עלו במשקל מהר יותר כאשר סיפקו דיאטה עתירת קלוריות, בהשוואה לביקורת.

"לשינויים האפיגנטיים לא היו השלכות על העכברים כל עוד הם היו בסביבה בריאה", אמר הינטה, בהתייחסו כאשר העכברים קיבלו דיאטה סטנדרטית.

מנגנונים אחרים כנראה מעורבים בריבאונד משקל, הוסיף Hinte. לדוגמה, "סביר מאוד" שהזיכרון הזה קיים בסוגי תאים אחרים בגוף, כמו נוירונים, שבהם שינויים אלה עשויים להשפיע על התיאבון אצל אנשים שירדו במשקל.

המחקר לא מוכיח ששינויים אפיגנטיים גורמים ישירות להתאוששות במשקל. עם זאת, זה מרמז מאוד על כך שמנגנונים אלה עשויים למלא תפקיד במשחק הגומלין המורכב של כוחות המניעים השמנת יתר.

ד"ר פאטימה קודי סטנפורד, פרופסור חבר לרפואה ולרפואת ילדים בבית הספר לרפואה בהרווארד, שלא היה מעורב במחקר, אמר שהוא "מציע תובנות חשובות מדוע שמירה על ירידה במשקל היא מאתגרת".

היא ציינה, עם זאת, שהתצפיות בעכברי מעבדה "עשויות שלא לייצג במלואן את המורכבות של השמנת יתר אנושית". אזהרה מרכזית נוספת למחקר זה היא האם יש לו יישומים מעשיים, אמרה. עד כה, מדענים לא מצאו הרבה מולקולות שיכולות לכוונן את האפיגנטיקה של ה-DNA בגרעין התא.

העבודה גם "מחזקת את הטיעון להתערבות מוקדמת בכל הנוגע לעלייה במשקל וגם להחזרה במשקל", אמר סונדרס ל- Live Science.