סיפור האהבה בין פלוטו לכרון אולי התחיל בנשיקה.
מחקר חדש מצביע על כך שכוכב הלכת הננסי והירח הקטן במעט שלו התכנסו ככל הנראה בהתנגשות שראתה אותם מחוברים לתקופה מסוימת, לפני מיליארדי שנים, לפני שנפרדו לריקוד מסלולי יציב וארוך טווח.
ה"נשיקה ולכידה" הזומַנגָנוֹןסותרת תיאוריות קודמות לגבי מוצאו של כרון, שהניחו שהוא נוצר כתוצאה מהשפעה ענקית,ההשערה שיצרה את ירח כדור הארץ.
"רוב תרחישי ההתנגשות הפלנטריים מסווגים כ'פגע וברח' או 'רועה והתמזג'",אומרת המדענית הפלנטרית אדין דנטוןשל אוניברסיטת אריזונה.
"מה שגילינו הוא משהו אחר לגמרי - תרחיש של 'נשיקה ולכידה' שבו הגופות מתנגשות, נצמדות זו לזו לזמן קצר ואז נפרדות בעודן מרותקות לכבידה".
המודלים המשמשים להבנת ההשפעה הענקית שיצרה את ירח כדור הארץ פועלים היטב עבור גופים בתוך מערכת השמשקו כפור– כלומר המרחק מהשמש שבו מתעבים גזים כמו מים לגרגרים קפואים, בערך פי חמישה מהמרחק בין השמש לכדור הארץ.
כי כדור הארץ והם חמים יותר ודביקים יותר, במיוחד במהלך מערכת השמש המוקדמת לפני 4.5 מיליארד שנים, כאשר הם חושבים שהם התפצלו, הם מתנהגים יותר כמו נוזלים במהלך פגיעה ענקית.
עם זאת, המאפיינים של פלוטו וכרון מעט מסובכים לפתרון. הקוטרים שלהם הם2,376 קילומטרים(1,476 מייל) ו1,214 קילומטרים, בהתאמה, והם מופרדים במרחק של כ-19,500 קילומטרים, עם מסלול מעגלי סביב מרכז כובד הדדי.
העובדה שציר המסלול של פלוטו מיושר פחות או יותר בצורה מושלמת עם הציר של כארון מעידה מאוד על כך ששניהם נסחרו מאותו בלגן מסתובב בעקבות התנגשות, אבל קשה לפתור את הגודל והמסלול של כארון עם הדגם הזה.
אבל פלוטו וכרון שונים גם מכדור הארץ ומהירח - שניהם קטנים יותר (רוחבו של הירח 3,475 קילומטרים) והרבה הרבה יותר קרים, מורכבים מסלע וקרח. כאשר החוקרים הביאו את חוזקם של החומרים הללו בהשוואה לכדור הארץ והירח הגדולים, החמים והדביקים, הם גילו שפלוטו וכרון לא התנהגו באותה צורה.
במקום סלע ענק שיתנפץ לתוך פלוטו, יתמזג ויפלוט כמות עצומה של פסולת לחלל שעם הזמן התלכדה לכרון עם הזמן, שני הגופים היו מתאחדים ונותרים פחות או יותר ללא שינוי, שכן חוזקם וצפיפותם מנעו אותם. מלזרוע הרס נוסף זה על זה.
במקום זאת, ההדמיות של הצוות מראות שפלוטו וכרון היו דבקים יחד לזמן מה - בדומה לשתי האונות של עצם מערכת השמש הרחוקה– כמו מה שמכונה א. שני האובייקטים היו נשארים שלמים יחסית, עם הקומפוזיציות שלהם ללא שינוי, כך שכשהם נפרדו שוב, הם שמרו על האינדיבידואליות שלהם.
עם הזמן, שני הגופים ייפרדו למרחק המסלול, לצורתם ולצירם הנוכחיים. ההדמיות של הצוות הצליחו לשחזר את תכונות המסלול שנצפו של שני הגופים בצורה מושלמת.
"הדבר המשכנע במחקר הזה הוא שהפרמטרים של המודל שפועלים ללכוד את כארון, בסופו של דבר מכניסים אותו למסלול הנכון. אתה מקבל שני דברים נכונים במחיר של אחד."אומר המדען הפלנטרי אריק אספאוגשל אוניברסיטת אריזונה.
הממצא מצביע על כך שהיווצרותם של גופים פלנטריים וחבריהם מרתקת ומגוונת יותר ממה שהבנו - וכי דילוג על תכונות פיזיקליות עלול להזיק מאוד להבנה המלאה של איך דברים עובדים ביקום הפיזי.
זה גם נותן לאסטרונומים כלי חדש להבנת האבולוציה של פלוטו לאורך זמן, עולם מוזר ועשיר שלא דומה לאף עולם אחר במערכת השמש.
"אנחנו מעוניינים במיוחד להבין כיצד התצורה הראשונית הזו משפיעה על האבולוציה הגיאולוגית של פלוטו", אומר דנטון. "החום מהפגיעה וכוחות הגאות והשפל שלאחר מכן יכלו למלא תפקיד מכריע בעיצוב התכונות שאנו רואים על פני פלוטו כיום."
המחקר פורסם במדעי הגיאוגרפיה של הטבע.
