"כימיקלים לנצח" נפוצים, וחוקרים מצלצלים בשנים האחרונות באזעקות לגבי ההשפעות השליליות על בריאות האדם. אבל בני אדם הם לא החיות היחידות שיש לדאוג לגביהן.
צבי מים מתוקים באוסטרליה חשופים לחומרים פר ופוליפלואורואלקיל, או PFAS,חוו שינויים בתפקודים המטבוליים שלהם, הביוכימאי הסביבתי דיוויד ביל ועמיתיו מדווחים ב-15 בדצמברמדע הסביבה הכוללת. "מצאנו מגוון שלם של סמנים ביולוגיים המעידים על סרטן ובעיות בריאות אחרות בתוך זוחלים", אומר ביל, מארגון המחקר המדעי והתעשייתי של חבר העמים בדטון פארק, אוסטרליה.
רוב המחקר על PFAS ובריאות הוא. פחות ברור מה הכימיקלים שנמצאים בכל מקום עושים לבעלי חיים אחרים. רוב המחקר הזה היה מבוסס מעבדה, והנתונים האלה משמשים לאחר מכן כדי לקבוע רמות מקובלות של מזהמים.
אבל מעבדות לא יכולות לשחזר את כל המורכבות של סביבה טבעית, אומר ביל. "יש פער עצום בהבנתנו מה הכימיקלים האלה עושים לחיות בר, והם נחשפים באותה מידה - אם לא יותר חשופים - כי הם לא יכולים לקבל הפוגה".
ביל ועמיתיו לכדו צבי מים מתוקים (Emydura macquarii) משלושה אתרים ברחבי קווינסלנד: אתר אחד עם רמה גבוהה של PFAS, אחד עם כמות מתונה ואחד עם רמות בקושי ניתן להבחין, כולם ללא מזהמים אחרים. במעבדה, חלק מנקבות הצבים הושרה הורמונלית להטיל ביצים. לאחר מכן, המבוגרים שנתפסו בטבע והדגרות שלהם במעבדה עברו בדיקות פיזיות וכימיות, וקליפת הביצים שלהם נבדקו כדי לראות אם יש קשר בין חוזק הקליפה לחשיפה ל-PFAS.
"מה שהופך את המחקר הזה למיוחד באמת הוא שאנחנו לא רק מודדים את ריכוז המזהמים, אלא אנחנו ממש צוללים עמוק גם לתוך ההיבט הבריאותי הזה", אומר ביל.
בדיוק כמו בבני אדם, הצבים הללו הורידו זיהום PFAS לתינוקות שלהם באמצעות שומנים וחומרים מזינים. רוב ההצטברות הביולוגית של PFAS במבוגרים נמצאה בשחלות של הנקבות, אם כי החוקרים מצאו זאת גם באיברים אחרים כמו כבד, כליות ולב.
בני המעבדה נולדו גם עם כמויות גבוהות של PFAS בגופם ועם רמה נוגעת של עיוותים, אומר ביל, בעיקר בקשקשים שלהם. "הגענו למסקנה שיש לנו בעיות בריאותיות משמעותיות בצבים האלה שאינן מיידיות, אבל לאורך דור יהיו די עמוקות."
שני האתרים המזוהמים עם PFAS חסרים צעירים, מה שמרמז שלבעלי חיים אלה יש חיים קצרים. זה יכול להיות בגלל שהעיוותים שלהם הופכים אותם לארוחת ערב קלה, או שהבעיות הבריאותיות שלהם גורמות להם למות מוקדם.
היו גם הבדלים במספר ובגודל של הביצים שהוטלו: למשל, צבים מהאתר המזוהם ב-PFAS בינוני הטילו יותר ביצים אבל קטנות יותר, לעומת אלו מהאתר הנקי יחסית. אבל החוקרים מציינים שאין להם ראיות סופיות הקושרות את שני הגורמים הללו לחשיפה ל-PFAS.
הממצאים "קצת מפחידים", אומר ז'אן-לוק קרטרון, ביולוג מאוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי, שלא היה מעורב במחקר.
"אנחנו באמת צריכים לקפוץ על הנושא הזה של רעילות אקולוגית", אומר קרטרון. "אם מחברי [המחקר] צודקים, והמחסור בצעירים שהם רואים בסביבה נגרם על ידי PFAS, אנחנו לא רוצים לחכות עד שחסר לנו דור שלם אחד של בעלי חיים."
כחיות מים עם חיים ארוכים ומעט טורפים, צבי מים מתוקים הם מנחים סביבתיים חיים להצטברות ביולוגית של PFAS, אומר ביל. באופן מפתיע, הוא אומר, אפילו לבעלי החיים מהאתר עם רמת הזיהום הנמוכה ביותר היו בעיות בריאות הקשורות ל-PFAS. "עדיין ראינו עדויות לפגיעה".
תוך כדי המשך העבודה עם צבי מים מתוקים, הצוות בוחן גם את השפעות ה-PFAS על אתרים נוספים ועל בעלי חיים נוספים, כולל תניני מים מתוקים, קרפדות קנים וצפרדעים בקווינסלנד, ניו סאות' ויילס וויקטוריה.
"כל החיות האלה שאנחנו אוהבים בטבע נחשפות לכימיקלים האלה, ואנחנו פשוט לא רואים את ההשפעות הברורות של החשיפות האלה", אומר ביל. "הפחד הכי גדול שלי הוא בעוד 10, 15 שנים, אולי נראה את ההשפעות האלה ואולי יהיה מאוחר מדי."
