שוב, עורבים הפגינוהחכמות המרושעות שלהםעל ידי מעבר מבחן קוגניטיבי כדי להוכיח שהם יכולים להפעיל שליטה עצמית כמעט כמו ילד אנושי. כשהם מציעים פינוקים, הם יכלו להתאפק לטרוף חטיפים זמינים אם יכלו לראות חטיף טוב עוד יותר מגיע.
המחקר, שנערך על עורבים ניו קלדוניים (Corvus moneduloides), הוא הראשון מסוגו שנערך על ילדים ועורבים בו זמנית, אמרו החוקרים. הוא מבוסס על ניסוי מפורסם שנערך על ילדים בשנות ה-60, שנקראניסוי מרשמלו של סטנפורד.
בניסוי זה שמים ילד בחדר עם מרשמלו. אומרים להם שאם הם מצליחים לא לאכול את המרשמלו במשך 15 דקות, הם יקבלו מרשמלו שני.
יכולת זו לעכב סיפוקים מדגימה יכולות קוגניטיביות כמו תכנון עתידי, והיא נערכה במקור כדי ללמוד כיצד מתפתחת הקוגניציה האנושית; ספציפית, באיזה גיל אדם חכם מספיק כדי לדחות סיפוקים אם זה אומר תוצאה טובה יותר מאוחר יותר.
ברור שהניסוי המדויק הזה לא יעבוד על עורבים - עד כמה שאנחנו יודעים, הם לא יכולים להבין את השפה האנושית - אבל למרבה המזל ניתן לשנות את הניסוי עבור בעלי חיים.
בהנהגת הפסיכולוגית רייצ'ל מילר מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, החוקרים השתמשו במכשיר המורכב ממגש מסתובב במארז שקוף עם חלון המאפשר לחלק מהמגש לצאת החוצה.
(מילר וחב', Animal Cognition, 2019)
לאחר מכן מניחים שני פינוקים על המגש - אחד זמין מיד, ואחד טוב יותר שהופך זמין כשהמגש מסתובב לאחר זמן קצר. הפינוק הטוב יותר יכול להיות איכותי יותר (בשר במקום חתיכת תפוח, למשל) או כמות גבוהה יותר.
עבור ילדים במחקר זה, התגמולים לא היו אכילים בפועל - הילדים קיבלו מדבקות, עם מדבקות גדולות ונוצצות יותר ששימשו לתגמול האיכותי יותר.
תשעה עורבים שנתפסו בטבע ו-61 ילדים בגילאי שלוש עד חמש הוכשרו כיצד פועל המכשיר, ולאחר מכן נבדקו בשני תנאים - כשהתגמולים גלויים, ועם אחד מהתגמולים או שניהם מוסתרים מתחת לכיסוי על המגש.
כאשר התגמולים היו גלויים, גם הילדים וגם העורבים היו ממש טובים בדחיית סיפוקים עבור פינוק טוב יותר - ובעיקר, הם היו מוכנים הרבה יותר לחכות כשהפינוק היה איכותי יותר מאשר כאשר יש רק יותר מאותו הדבר.
זה הוכיח אצל עורבים שהם מוכנים לחכות כי הם רצו את החטיף הטוב יותר, ולא מתוך רעב.
אבל כשזה הגיע לפינוקים נסתרים, ילדי האדם הופיעו טוב יותר מהעורבים. לא ברור בדיוק למה זה יכול להיות, אבל יכול להיות שיש לזה קשר לפראות של העורבים, אמרו החוקרים.
בכל פעם שמדען האנוש היה בציפורייה והקים את המגש, העורבים היו מתרחקים, ומתקרבים למגש רק לאחר שהאדם נעלם. לפיכך, הם לא ידעו איזה פרס מסתתר מתחת לכיסוי, ונאלצו להסתמך על מסקנות כדי להבין אם הפרס הנסתר שווה לחכות לו.
לילדים, לעומת זאת, לא היה פחד כזה, והיו מסוגלים לראות את המדען מניח את המדבקות ולזכור מה יש מתחת לכיסוי.
"ייתכן שהקשר הבדיקה הזה, שבו העורבים נדרשו גם לקבל החלטות לגבי לקיחת תגמול מיידי או מושהה במגוון איכות או כמות, כמו גם מעקב ידיים ו/או הנמקה באמצעות הדרה, הביאו לעומס נפשי של קיבולת זיכרון עבודה ו/או הקצאת קשב",כתבו החוקרים במאמרם.
עם זאת, התוצאות תואמותמחקר מוקדם יותר משנת 2014שהתבססה גם על מבחן המרשמלו. עורבים קלדוניים חדשים קיבלו חטיף, ואומנו שאם יחכו, הם יקבלו חטיף טוב יותר, או באיכות או בכמות. גם בבדיקה זו הציפורים הראו שהן מוכנות יותר לחכות למעדן טוב יותר מאשר כמות גדולה יותר של חטיף נחות.
אוּלָםניסוי נוסף שנערך ב-2014הראה שעורבים ניו קלדוניים יכולים להבין סיבה ותוצאה כמו שילד יכול. כאשר הציגו בפניהם בדיקת עקירת מים - סדרה של צינורות מים, ופינוק שצף מחוץ להישג ידם - הצליחו העורבים להניח חפצים במים כדי להעלות את המפלס ולהגיע לפינוק. הבנה זו הייתה בקנה אחד עם ילדים בני שבע, אמרו החוקרים במחקר זה.
אז זה אפשרי, אם העורבים היו מסוגלים ללמוד מעקב יד ולצפות באדם מניח את הפינוק, הם היו מסוגלים לבצע בדיוק כמו ילדים במבחן הפינוק הנסתר.
"תוצאות אלו תורמות להבנתנו את השליטה העצמית בציפורים ובבני אדם, ובמיוחד, לכמה מהגורמים ההקשריים שעשויים להשפיע על הביצועים במשימות אלו", כתבו החוקרים במאמרם.
"יש לקחת בחשבון את הגורמים הללו בעת תכנון ניסויים עתידיים וכאשר משווים ביצועים בין מינים שונים. לפיכך, הממצאים שלנו מסייעים לספק בסיס למחקר עתידי על מנגנוני השליטה העצמית".
המחקר פורסם בקוגניציה של בעלי חיים.
