האם העתיד מבוסס על מימן? זה יכול להיות, אם מחקר חדש יתברר כנכון: באמצעות מודלים גיאולוגיים ארוכי שנים שהותאמו כדי לכלול נתונים על מימן טבעי, חוקרים העריכו מאגר לא מנוצל של טריליוני טונות מטריות של היסוד בתוך תת-הקרקע של כדור הארץ.
כבר זמן מה, אמרו לנו שעתיד האנרגיה טמון בדלק מימן. זה נקי, מייצררק מים וחוםבשימוש בו; יש לו אצפיפות אנרגיה גבוהה יותרמאשר סוללות; ניתן לייצר, לאחסן ולהוביל אותו באמצעות משאבים קיימים; ובואו נודה בזה, זה לא שהיקום עומד להיגמר מזה.
עם זאת, הבעיה היא להשיג את זה. עד כה, האפשרות הטובה ביותר הייתה ליצור מימן "ירוק" כביכול - להשתמש במקור אנרגיה מתחדש כמו רוח או אנרגיה סולארית כדי לפצל מולקולות מים לאטומי החמצן והמימן המרכיבים אותן. במירוץ לאפס נטו, זה שחקן כוח, יוצר רקקילוגרם אחד או פחותשל CO2לקילו מימן שהופק, אפילו בשלב מוקדם זה בתעשייה.
אז למה כולנו כבר לא חיים מכוח מימן ירוק? למרבה הצער, יש כמה חסרונות: זה יקר וזמני הייצור מוגבלים. זו הסיבה שרוב כוח המימן, היכן שהוא משמש בכלל, הוא מימן "אפור" או "כחול" - מקורות אנרגיה שהםלמרות ההסתמכות על דלקים מאובנים לייצור.
עם זאת, ישנה אפשרות אחרת. מֵימָןפַּחִיתנוצרים באמצעות תגובות כימיות טבעיות המתרחשות כאשר סלעים באים במגע זה עם זה - אך עד לאחרונה חשבו שזה די נדיר. זה היה, עד לגיאולוגיםהתגלהמאגרים ענקיים של היסוד ב-Bourakebougou, במאלי - מעוררים את מה שהפך בשנה-שנתיים האחרונות למשהו מהבהלה לזהב עולמית במצוד אחר מימן.
החיפוש אחר בארות מימן טבעיות הוביל חיפושים לצרפת וספרד; לנברסקה, אריזונה וקנזס; לאוסטרליה; מָרוֹקוֹ; ברזיל, ובמקומות אחרים. לפי הצוות שמאחורי העיתון החדש, יש סיבה טובה לכך - שכן, לפי החישובים שלהם, אנחנו יושבים על עד 5.6 × 106מיליון טון מטרי של החומר.
כעת, יש הרבה מקום להתנועע בערכים שלהם: "הכמות המשוערת של מימן במקום מתחת לפני הקרקע של כדור הארץ היא מאוד לא ודאית, המשתנה על פני שבעה סדרי גודל", הם מודים בעיתון, אם כי "השטף החזוי ל- האטמוספירה פחות משתנה (שלושה סדרי גודל), כשהערך הסביר ביותר נמצא בערך בפקטור של 2 מהתצפיות הנוכחיות."
נוסף על כך, בני הזוג מכירים בקלות בכך שרוב מה שהם חושדים בקיום אינו נגיש: "בהתחשב במה שידוע על התפלגות נוזלי נפט ונוזלים שאינם נפט […], סביר להניח שניתן לצפות להחלמה של רוב המימן התת-קרקעי. בהצטברויות עמוקות מדי, רחוקות מדי מהחוף או קטנות מדי מכדי להתאושש כלכלית", הם כותבים.
אבל אפילו עם האזהרות האלה, מדובר בכמות עצומה של מימן שיכולה להיות זמינה. רק שני אחוזים ממה שהם חושבים שיש בחוץ יספיקו כדי למלא את הדרישה העולמית למימן הדרושה כדי להגיע לפליטות פחמן אפס נטו ב-200 השנים הבאות - ואפילו רק הכמות הקטנה הזו תניב "כפול בערך כמות האנרגיה ב כל עתודות הגז הטבעי המוכחות על פני כדור הארץ", הם כותבים.
יש, להודות, עדיין הרבה שאלות ללא מענה. איפה בדיוק נמצא כל המימן הזה, למשל, ומה יהיו ההשלכות של רתימת כמות עצומה כזו של סוג דלק שלא נוסה בעצם ולא מתחדש? ואז יש את הדבר המכריע: האם כל המימן הזה באמת שם בכלל - או שהוא "דלף" החוצה לאורך זמן,כפי שחושדים כמה מומחים?
אבל עבור אלה שתקוותיהם תלויות בעתיד מבוסס מימן, זה שביב של תקווה - ועם יותר נתונים ועניין בנושא, ההערכות כנראה יתחדדו.
"המודל שלנו מספק מסגרת ראשונית להערכת פוטנציאל המשאב העולמי של מימן טבעי", מסכם המאמר. "ממצאים אלה מצביעים על כך שמחקר נוסף בתחום זה מוצדק."
המאמר מתפרסם בכתב העתהתקדמות המדע.
