צפה והמתן עשויה להיות חלופה לניתוח עבור חלק מהנשים עם צורה מוקדמת מאוד של סרטן השד.
מחקר חדש של 957 נשים העריך האם זה בטוח לבצע ניטור פעיל של צורה בסיכון נמוך של קרצינומה דוקטלי באתרו, או DCIS - סרטן לא פולשני, המכונה לעתים קרובות, שלא התפשט מעבר לצינורות החלב - כחלופה לניתוח (SN: 30/8/24).
לאחר שנתיים של מעקב, נשים שקיבלו מעקב פעיל היולא עוד סרטן שד פולשנימנשים שהוקצו לעבור ניתוח, מדווחים חוקרים ב-12 בדצמברJAMA. למעשה, בקבוצת הניתוחים היה שיעור מצטבר של 8.7 אחוזים של סרטן פולשני, לעומת שיעור של 3.1 אחוז בקבוצת הניטור.
מבין סוגי הסרטן שנמצאו בקבוצת הניטור בהשוואה לאלו שהתגלו במהלך הניתוח, "סוגי הסרטן האלה לא היו גדולים יותר, לא היה סיכוי גבוה יותר להתפשט", אומרת שלי הוואנג, מנתחת סרטן שד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דיוק.
ניטור פעיל כלל בדיקות ממוגרפיה כל שישה חודשים וטיפול הורמונלי לרוב המשתתפים. מתוך 484 הנשים בקבוצת הניטור, בסופו של דבר 82 הסירו גוש או שד שלם. 473 המשתתפים שהוקצו לקבוצת הניתוח קיבלו לעתים קרובות גם טיפול בהקרנות והורמונים. קומץ מתנדבים בכל קבוצה קיבלו כימותרפיה.
התוצאות מצביעות על כך שגישת צפה והמתנה בטוחה בטווח הקצר ואולי אפילו עדיפה על ניתוח ל-DCIS בסיכון נמוך מכיוון שהיא עוזרת לנשים להימנע מטיפולים במצב טרום סרטני שאולי לעולם לא יהפוך לסכנת חיים, הוואנג ועמיתיו לוֹמַר.
אבל "שנתיים של מעקב זה הרבה, הרבה יותר מדי קצר מכדי להסיק את המסקנה הזו", אומרת מוניקה מורו, אונקולוגית כירורגית ומנהלת ניתוחי סרטן השד במרכז ממוריאל סלואן קטרינג לסרטן בניו יורק, שכתבהמאמר מערכתעל המחקר שהופיע גם ב-12 בדצמבר בJAMA. היא מציינת שבעוד שלנשים בקבוצת הניטור שעברו ניתוח מושהה לא היו הבדלים סטטיסטיים גדולים בגודל הגידולים שלהן מקבוצת הניתוח, לקבוצת הניטור היו יותר סוגי סרטן שהיו גדולים מסנטימטר אחד מאשר בקבוצה שקיבלה ניתוח מיד.
"ככל שגידולי הסרטן גדלים, הסיכון להתפשטות לבלוטות [הלימפה] של הנשים עולה. כמות הטיפול התרופתי שאנו נותנים לטיפול בהם עולה", אומר מורו. "אז, אם על ידי דחיית הניתוח, אתה מקבל בסופו של דבר טיפול אגרסיבי יותר ממה שהיית מקבל אם היית עובר את הניתוח בהתחלה, האם זה באמת פשרה טובה?"
והמחקר אינו מייצג את כל הנשים עם DCIS, אומר מורו.
כפי שמציינת הוואנג, המחקר בדק DCIS בנשים בנות 40 ומעלה שבהן תאי צינור לא תקינים "לא נראו אגרסיביים במיוחד" ושיש להם קולטנים להורמונים כמו אסטרוגן או פרוגסטרון. גורמים אלה הופכים את התאים לסיכון נמוך להפוך לסרטן פולשני וניתנים לשליטה באמצעות טיפול הורמונלי. כמחצית מיותר מ-50,000 מקרים של DCIS המאובחנים בארצות הברית מדי שנה נופלים לקטגוריית הסיכון הנמוך, אומר הוואנג. אנשים עם צורות אגרסיביות יותר של DCIS לא צריכים לחכות להסרה, היא אומרת.
הבדל נוסף בין הנשים שהתנדבו למחקר לבין האוכלוסייה הכללית שאובחנה עם סרטן השד בשלב 0 הוא פסיכולוגי, אומר מורו. לעתים קרובות חולים שאובחנו עם DCIS רוצים להסיר אותו. אבל "נשים שנכנסו למחקר הזה מאוד רצו לקבללֹאכִּירוּרגִיָה." למעשה, מספר גדול באופן בלתי צפוי מתוך 473 הנשים שהוקצו באקראי לעבור ניתוח סירבו. רק 264 המשיכו בטיפול המיועד להם.
מטופלים ותומכי מטופלים שמודאגים מטיפול יתר עשויים להיות רגועים מהמחקר, אומר הוואנג. "למטופלים [שאובחנו עם DCIS] נהגו לומר 'אתה צריך להיות בחדר ניתוח בשבוע הבא כדי שנוכל להוציא את זה'. הם יכולים לקבל הרבה ביטחון בידיעה שזה לא מקרה חירום, הם לא צריכים למהר לשום דבר".
מחקר נלווה, שפורסם ב-12 בדצמבר בJAMA אונקולוגיה, בדק אתאיכות חייםלמטופלים בקבוצות הניטור והניתוח. "מטופלים בקבוצת הניטור הפעילה לא בילו את כל ימיהם בדאגה לדברים", אומר הוואנג. "הייתה כמות שווה של דאגה בשתי הקבוצות."
