ראינו אותם לראשונה לפני 12 שנים. סילוני אדי מים יורים לחלל דרך סדקי קרח בקוטב הדרומי שלEnceladus, ירח כפור שמסתובב.
זה היה ב-2005 - הרבה לפני זה של נאס"אבהקרבה מדעית - אבל התרסיס ההידרותרמי שזוהה על ידי הגשושית מעולם לא הוסבר במלואו. כעת, אולי תהיה לנו תשובה, וזו מגבירה תקוות ליום אחד למצוא חיים באנקלדוס.
"מאיפה אנצלדוס מקבל את הכוח המתמשך להישאר פעיל תמיד היה קצת תעלומה",אומר האסטרוביולוג גאל צ'ובלטמאוניברסיטת נאנט בצרפת.
"[ב]אבל כעת שקלנו בפירוט רב יותר כיצד המבנה וההרכב שלהליבה הסלעית של הסלע עשויה למלא תפקיד מפתח ביצירת האנרגיה הדרושה."
מדענים חושבים שהנוצות היוצאות מהחלק החיצוני הכפור של אנקלדוס נובעות מאוקיינוס גלובלי עצוםשל מים מלוחים שנמצאים מתחת למעטפת הקרח העוטפת את הירח.
לפי ההערכות, למעטפת זו יש עובי ממוצע של עד 25 ק"מ (15.5 מייל) לעומק, והוא דק עד קילומטר אחד מסביב לאזור הקוטב הדרומי שבו מיוצר התרסיס ההידרותרמי.
שברים זעירים של מינרלים בנוצות שאותרו על ידי קאסיני מרמזים שהמלחים ואבק הסיליקה בתרסיס נוצרים דרך מים חמיםלהגיע סביב 90 מעלות צלזיוס(194 מעלות פרנהייט) באינטראקציה עם סלע בליבה הסלעית של אנקלדוס.
אבל כדי שהאינטראקציה הזו תתרחש, יצטרך להיות מקום בתוך הליבה כדי שהמים יתקיימו במקביל - הם צריכים להיות נקבוביים, אולי אפילו עיסתיים.
"לא משנה מה הרכב הליבה מבחינת סלעים, חייב להיות בו מים", הסביר צ'ובלט ללאה קריין בשעהמדען חדש, "אולי 20 או 30 אחוז מים."
בסימולציות חדשות, הצוות מצא שתנועת גאות ושפל שנוצרת על ידי המסלול האליפטי של הירח של שבתאי יכולה לחמם מים בתוך הליבה של אנצלדוס, עקב חיכוך שנוצר בזמן שהנוזל מסתובב וגולש בין שברי סלעים.
כשהמים עולים בטמפרטורה (מגיעים ל-90 מעלות צלזיוס, לפי הקטעים בצבע כתום בתמונה למטה), הם עולים דרך הליבה הנקבוביה, ומעבירים חום לאוקיינוס הגלובלי בצורה של פלומות מתרוממות, שחלקן בסופו של דבר נמסות. הליבה הקפואה של אנצלדוס - בסופו של דבר נמלטת בסילונים קפואים המשתחררים לחלל:
(NASA/JPL-Caltech/Space Science Institute/LPG-CNRS/U. Nantes/U. Angers/ESA)
"הובלת מים בליבה החדירה המחוממת בגאות גורמת לעליות צרות חמות עם טמפרטורות העולות על 363 K", כותבים החוקריםנְיָר, "מאופיינת בנקודות חמות עוצמתיות (1–5 גיגה וואט) בקרקעית הים, במיוחד בקוטב הדרומי."
החום והאנרגיה שיוצרו על ידי התופעה יגרשו את הפלומות מאזורי הקוטב של הירח - מה שמסביר מדוע קליפת הקרח המחוממת דקה יותר שם - ובסופו של דבר יכולים לעזור לחמם את האוקיינוס במשך מיליארדי שנים פוטנציאליים, משער הצוות.
מחקר קודםב-Enceladus הציע כי הפלומות עשויות להיות מופעלות על ידי ריקבון רדיואקטיבי של סלעים בליבת הירח.
אם זה היה המקרה, ייתכן שהתהליך היה מספק חום רק למיליוני שנים - שאולי לא היה מספיק זמן כדי שהחיים יתפתחו ויתפסו אחיזה באוקיינוס הממוזג הקבור מתחת למסכה הקפואה של אנקלדוס.
אבל על פני טווח זמן ארוך בהרבה - עד מיליארדי שנים - יתכן שהחיים יוכלו למצוא דרך להפיק את המרב מהזדמנות כזו.
"אוקיינוס עולמי חם עם אורך חיים של כמה מיליארדי שנים יהיה מקום מצוין לחיים לצאת לדרך - נדרשו רק כ-640 מיליון שנים עד שהחיים התפתחו מחיידק ליונק על פני כדור הארץ", המדענית הפלנטרית מוניקה גריידי מהאוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, שלא היה מעורב במחקר, כותב ב-השיחה.
"למרבה הצער, אנקלדוס עצמו עשוי להיות צעיר למדי: מאמר שנערך לאחרונה הציע שייתכן שהירח נוצר רק לפני כ-100 מיליון שנה - האם זה מרווח ארוך מספיק כדי שהחיים יתחילו להתקדם?"
עכשיו, זו שאלה מאוד מעניינת.
הממצאים מדווחים באסטרונומיה של הטבע.
