ביום השנה החדשה, 1925, שמעו המשתתפים בכנס אסטרונומי את אחת המצגות המדעיות המשפיעות ביותר בכל הזמנים. זה הוכיח שערפילית אנדרומדה מרוחקת מאוד מכדור הארץ, והוכיחה ששביל החלב אינו היקום כולו, אלא אי אחד של כוכבים מני רבים. לקח הרבה יותר זמן להבין כמה, אבל ההשלכות רחבות ההיקף, כולל על מקורותינו במפץ הגדול, זכו לאט לאט להכרה.
במובנים מסוימים, סיפור המדע הוא סדרה של גילויים של כמה גדול היקום, הן בחלל והן בזמן, ממה שחשבו אבותינו, ועד כמה אנחנו קטנים ומבולבלים בהשוואה. לפני מאה שנה, אדווין האבל סיפק את אחד החשובים שבהם. כמו בדוגמאות הקודמות, כמו תיאוריות האבולוציה של דרווין ווואלאס, העבודה נתפסה בתחילה רק על ידי מיעוט קטן, אך בהדרגה חלחלה אל העולם הרחב.
עבודתו של האבל פורסמה בניו יורק טיימס כמה חודשים קודם לכן, אך מחוץ לפורמט מדעי ניתן היה להתעלם בקלות או לדחות אותה. היה זה ועידת האגודה האסטרונומית האמריקאית שסימנה את חשיבותה המכריעההופעת בכורה לקהילהשיכולים להבין את החשיבות של מה שהם שומעים, וכיצד זה ישנה את כל מה שחשבנו שידענו על מקומנו ביקום.
ⓘIFLScience אינה אחראית לתכנים המשותפים מאתרים חיצוניים.
עמים עתיקים חשבו שהשמש קרובה מספיק כדי שדמיינו את איקרוס ממיס את כנפיו בטיסה קרוב מדי, לפניבגודל כדור הארץ, והוכיח שהוא חייב להיות מרוחק מאוד בו-זמנית. ההתקדמות שלאחר מכן חשפו תחילה את גודלה של מערכת השמש, ולאחר מכן את המרחקים לכוכבים הקרובים ביותר וקנה מידה משוער עבור שביל החלב.
הרבה לפני האבל, כמה אנשים הציעו שאולי יש יקום מעבר לגלקסיה שלנו, אבל העדויות היו חלשות. הכלי המכריע היהמסופק על ידי הנרייטה לאוויט, שהדגים שכוכבים מסוימים, הידועים בשםיש קשר בין כמות האור שהם פולטים לבין התקופה שבה הם מתבהרים ודוהים. על ידי השוואת הבהירות הנראית לעין של משתנה קפאיד, והבהירות המחושבת שלו, ניתן היה למדוד את המרחק האמיתי שלו.
עבודתו של לוויט שימשה ליצירת מפות גסות של שביל החלב על ידי מציאת המרחקים לצבירי כוכבים שכללו למרבה המזל משתנה קפאיד. עבודתה הסתמכה על נתונים מה-והתירו מידות משוערות לזה ושלו. עם זאת, המרחקים לעננים המגלן אינם גדולים בהרבה מקוטר שביל החלב. כתוצאה מכך, ניתן היה לדמיין שאלו היו רק הנציגים הרחוקים ביותר של האשכולות שחשפה עבודתו של לוויט.
לטלסקופים באותה תקופה חסרה היכולת למצוא משתני קפאיד רחוקים יותר ולמדוד את המחזורים שלהם. זה היה טלסקופ 2.5 מטר (100 אינץ') הוקר, והמיומנות הגדולה של האבל בשימוש בו, ששינו את הדברים. ארבע שנים לאחר מותו של לוויט, האבל חשפה את ההשפעה האולטימטיבית של עבודתה, ודיווחה כי ערפילית אנדרומדה הייתה מרוחקת בערך פי 10 מהעננים המגלן.
מסקנותיו של האבל נתקלו בהתנגדות עזה בקרב אסטרונומים במשך מספר שנים, אך בסופו של דבר העדויות הפכו מכריעות. בינתיים, האבל המשיך לחקור גלקסיות רחוקות עוד יותר, ולגלות את התגלית שבה הוא מפורסם ביותר: שככל שגלקסיה רחוקה מאיתנו,. זה התכוון לכלל, המאפשר חישובים שחשפו את הזמן מאז הכל היה קטן בצורה בלתי נתפסת.
שתי המסקנות הגדולות הללו ביססו יחד את קנה המידה האמיתי של היקום, וגם את גילו בסביבות. הכוכבים הקרובים ביותר מרוחקים מאות אלפי מונים מהשמש, אך ישנן גלקסיות מרוחקות פי מיליארדי מונים עדיין. התקופה שבה האנושות תיעדה אירועים ייצגה פחות ממיליון מהזמן שהיקום היה קיים.
חלקם נסוגו להכחשה גורפת, והתעקשו שכל החישובים היו שגויים, אבל כל השאר צריכים להכיר באנושות לא הייתה מרכזית ביקום. בין אם דתיים או אתאיסטים, הרעיון שכל זה נוצר רק בשבילנו הפך להיות קשה לשמירה, אבל בתמורה, קיבלנו תחושה חדשה של יראה מהמרחב העצום שבו אנו חיים, והזדמנות לגלות עוד מהמסתורין שלו.
