אנחנו יודעים כבר זמן מה שכימיה מורכבת מתרחשת בחלל. מולקולות אורגניות היו זוהה בעננים מולקולריים קרים, ואפילו מצאנו סוכרים וחומצות אמינו, מה שנקרא 'אבני הבניין של החיים', בתוך כמה אסטרואידים.
מרכיבי הגלם של החיים הארציים נפוצים ביקום, וייתכן שמטאוריטים ושביטים אפילו זרעו את כדור הארץ עם המרכיבים הללו. הרעיון הזה אינו שנוי במחלוקת. אבל יש רעיון רדיקלי יותר שכדור הארץ זכה לא רק באבני הבניין של החיים אלא בחיים עצמם.
זה ידוע בשם פנספרמיה, ומחקר שנערך לאחרונה החזיר את הרעיון לכותרות המדע הפופולרי. אבל המחקר עדין ומעניין יותר ממה שמציעות כמה כותרות.
פנספרמיה הפכה פופולרית בשנות ה-1800 וה-1900, כאשר התברר שחיים התעוררו מוקדם באופן מפתיע על כדור הארץ. בקנה מידה גיאולוגי, חיים תאיים מופיעים כמעט ברגע שכדור הארץ התקרר מספיק כדי לתמוך בו.
בהתחשב במורכבות של DNA ותאים חיים, איך יכול להיות שדבר כזה התפתח כל כך מהר? במודל הפנספרמיה, החיים התפתחו בחלל או בעולם מרוחק כלשהו, ונושאו לכדור הארץ בתוך אסטרואידים או שביטים. אנחנו יודעים שחלק מהיצורים החיים יכולים לשרוד את הוואקום הקשה של החלל, אז אולי יש לנו איזה מוצא זר מחוץ לכדור הארץ.
אבל יש סיבות להיות סקפטיים. ראשית, המעבר מכימיה אורגנית לביולוגית עשוי להיות אדפטיבי להפליא. למרות שנראה שהחיים הופיעו בפתאומיות על כדור הארץ, ייתכן שזה בדיוק מה שהיית מצפה. בלי דוגמה לחיים מחוץ לכדור הארץ, אנחנו פשוט לא יודעים.
ולמרות שחיים יכולים לשרוד בחלל לזמן מוגבל, לא סביר שהם ישרדו במשך מיליוני השנים שייקח לאסטרואיד לחצות את מערכת השמש, ועוד פחות מזה מיליארדי השנים שייקח לנוע בין מערכות כוכבים.
ובכל זאת, צעד אחד לקראת הוכחת פנספרמיה יהיה לאסוף חומר מאסטרואיד ולגלות שיש לו חיים, וזה בדיוק מה שמצא המחקר האחרון הזה.
משימת Hayabusa2, ששוגרה בשנת 2014, נחתה על אסטרואיד קטן בשם Ryugu בשנת 2018 והחזירה דגימת חומר לכדור הארץ בשנת 2020. הדגימה נשמרה סטרילית כל הזמן, סגורה הרמטית למסע חזרה, ונפתחה רק בצורה טהורה. חדר נקי חנקן באמצעות ציוד מעוקר.
המדגם היה נקי ולא מזוהם ככל שיכולנו להשיג. כשהצוות הכין דגימה והסתכל עליה תחת מיקרוסקופ אלקטרונים, הם מצאו מוטות וחוטים של חומר אורגני התואמים את חיי החיידקים. במילים אחרות, הצוות מצא חיים על אסטרואיד.
אלא שהם כנראה לא.
דבר אחד שכדאי לזכור הוא שחיי חיידקים חזקים להפליא. זה קיים בכל מקום ומתפשט במהירות. אתה יכול למצוא את החומר בליבות של תחנות כוח גרעיניות, בפתחי אוורור תרמיים חמים ובחדר הנקי ביותר. וגם אם תעקר משהו, החיים המיקרוביאליים ימצאו דרך.
כאשר הצוותמצאו חיים על המדגם שלהם, הדבר הראשון שהם עשו היה לחפש עדויות לזיהום, והיו הרבה ראיות שאפשר למצוא. מלכתחילה, התפלגות הגודל של המוטות והחוטים האורגניים שנמצאו בדגימה תואמת את אלו המופקדים בדרך כלל על ידי חיים יבשתיים.
הנתונים שלהם מצאו גם עדויות לתקופת צמיחה וירידה של כחמישה ימים, מה שעולה אף הוא בקנה אחד עם חיי כדור הארץ. אם דגימות הריוגו באמת היו מתפתחות מעבר לכדור הארץ, הן היו מופרדות מאיתנו גנטית במיליוני או מיליארדי שנים. הגודל וקצב הגדילה שלהם לא יתאימו לאלה של החיידקים הנפוצים שלנו. אז ההסבר הטוב ביותר הוא שהדגימה נדבקה למרות מאמצינו.
למרות שהמחקר אינו תומך במודל הפנספרמיה, הוא כן אומר לנו שני דברים חשובים. הראשון הוא שהליכי העיקור שלנו כנראה אינם מספקים. יכול להיות שכבר הפצנו את החייםומבלי משים.
השני הוא שלאסטרואידים יש חומרים אורגניים שיכולים לקיים חיים ארציים. אלו חדשות טובות אם אנחנו רוצים לבסס את עצמנו במקום אחר במערכת השמש. חיי כדור הארץ אולי לא התחילו בחלל, אבל יכול מאוד להיות שהם יסתיימו שם.
מאמר זה פורסם במקור על ידיהיקום היום. קרא אתמאמר מקורי.
